מתי התחלת לכתוב?

"מאז שאני זוכר את עצמי הספרות היתה חלק חשוב מחיי. כתבתי את הסיפור הקצר הראשון שלי כבר בגיל שמונה, ותמיד פה ושם היו לי תקופות שכתבתי. ההפיכה של הכתיבה למקצוע התרחשה בגיל מבוגר יותר, בתחילת שנות ה-30 שלי.

חלקים מהספר 'סיפור' מבוססים על רסיסים של זיכרונות ילדותך?

"כתיבתו של הרומן 'סיפור' נמשכה כשמונה שנים ובמרכזו דמות גיבור משוטט נטול זיכרון וזהות. בהיעדר אישיות משל עצמו הוא משתרג כמו כספית מותכת אל תוך נפשן של הדמויות שהוא פוגש בדרך או מעלה מתוך שברי זכרונותיו, עד שהוא מאמץ את סיפורן והופך, לפחות לזמן מה, להיות הן.

הרעיון לסיפור התבשל אצלי לא רק כמחקר פילוסופי פסיכולוגי תיאורטי, אלא מתוך החוויה הקיומית הפרטית שלי, לאחר ששנים מחיי נמחקו כליל מתודעתי בשל טראומה שחוויתי. שנתיים בתוך הכתיבה של הספר אבי – מדען מצליח, דוקטור לביוכימיה ופיזיקה – עבר תאונה שבעקבותיה איבד באחת את זיכרונו והפך להיות מעין 'טאבולה ראסה'. זו היתה אחת החוויות הקשות שחוויתי, לעמוד מול אדם כה קרוב אליך, שחלקת אתו המון סיפורים יחד, ולתהות כעת מה נותר – רשמים? חריטות? הרגלים? זיכרונות של הגוף? מה? – מתוך כל מה שהיה. חלק מהחומרים האלו של החוויה שלי מול עצמי ומול אבי חדרו, או לפחות הפרו, את הכתיבה. כך גם מפגשי הטיפול שעוברת דמותו של הפסיכולוג בספר ביחד עם המטפלת שלה, שכתבתי בהשראת מפגשיי עם מי שהיתה לתקופה המטפלת שלי –  פסיכולוגית יונגיאנית ושמאנית פרואנית."