חגיגה קולינרית גרמנית בעיר
אם אי אפשר לטוס לחגוג בגרמניה, מרלן בר בורגר החליטו להביא את האוכל הגרמני לישראל!
נעמי לבנון-קשת
צילום: איציק רובין
מתחילת הקריירה שלה כסופרת, ויוה ליברטי-פונטרמולי רוקמת עלילות רומנטיות סוחפות ומלאות תשוקה. ראול אלמנדרס, מדריך ריקודים שרמנטי מקובה המתאהב בנסיכה יהודיה והאהבה פורחת עד שיום אחד הוא נעלם בגשם ועקבותיו לא נודעו. אריקה קסוטו שנוסעת לבקר חבר ילדות במקסיקו ומתאהבת שם באדוארדו אקוסטה בעל חווה שרמנטי. אלמה פיקסלר, ספרנית ניו-יורקית ולורן אוריאן, סופרת ישראלית, יוצאות לבלות סוף שבוע משותף באטלנטיק סיטי ועוד.
לרקוד את החיים
ויוה נולדה בתל אביב, במשפחה עם שבעה ילדים, וגדלה עם אהבה גדולה ובלתי נגמרת לים מצד אחד ולקולנוע מצד שני. היא אוהבת לספר על עצמה שכבר מגיל צעיר אהבה לשבת על החוף במשך שעות ולדמיין עצמה חוצה את קו האופק, חולמת על נסיכים ויוצאת איתם למסעות מרתקים בארצות רחוקות וקסומות – דבר שאכן הגשימה כשבגרה ויצאה לטיולים מרתקים בעולם בהם הכירה אנשים מעניינים, שמעה ספורים מעניינים לא פחות וכל אלה היוו קרקע פוריה לעלילות שהיא רוקמת בספריה.
האהבה האחרת שלה היא לקולנוע – עולם שאת נפלאותיו שתתה בצמא כילדה קטנה שבאה לקולנוע 'אוריה' המיתולוגי בלב בבני ברק וישבה לצד אביה האהוב בחדר ההקרנה ומשם צפתה בסרטי אותן שנים. "אני זוכרת עצמי מגיל 5-6 יושבת עם אבא בחדר ההקרנה הקטן וגם אמא הייתה באה לשם לעזור לו. זה פתח בפני עולם קסום שהתאהבתי בו אהבה ארוכת שנים הנמשכת עד היום" – אומרת ויוה. בהמשך עבר אביה לקולנוע קטן במרתף ברחוב הירקון ומהר מאד עזב ופתח ביפו חנות לפטיפונים ותקליטים – שגם מהם, אומרת ויוה, שאבה כנערה, הרבה נחת והרבה אהבה למוזיקה ולז'אנרים השונים ששלטו בכיפה באותן שנים.
בהיותה בת 16 עקרו ההורים לשכונת פלורנטין אבל היא לא הספיקה לאגור הרבה זיכרונות משכונה זו שכן בגיל 18 התגייסה ואחרי עשרה חודשים בלבד נישאה לחברה דאז. בגיל 19 וחצי כבר הייתה אמא. מיד עם נישואיה עברו בני הזוג לגבעתיים ומאז היא כאן. מתגוררת ממש בסמוך לספריית בית יד לבנים.
"אני לא סינדרלה"- אומרת ויוה שבבית קראו לה בחיבה ויוי – "אבל אני מודה שבבית הורי הייתי סוג של נסיכה. קבלתי המון פינוקים משני ההורים והמון אהבה".
מחול הצללים
במהלך נישואיה נולדו שלוש בנותיה, מהן שתיים כבר נשואות ואימהות לילדים, מה שהופך אותה לסבתא אוהבת, שמביאה כל נכד ונכדה לספריה בגיל צעיר מאד, בדיוק כמו שעשתה, לדבריה, עם בנותיה. הנכדות קוראות לה בשמה הפרטי, ויוה ונכדה אחת קוראת לה, לדבריה, 'ויוה ויקטוריה'. "קוראים לי בשמי כי ככה אני רוצה. אני סופרת גאה ולא רוצה להיזכר בהקשר להיותי אמא וסבתא" – היא אומרת ברצינות.
משלב מוקדם בנישואין שלה החלה לעבוד ב'בזק' וככל שהבנות גדלו והיא התבגרה הרגישה שמשהו בפנים מנקר בה. היא היתה צמאה ללימודים. עוד בטרם מלאו לה שלושים התגרשה, למרות שעד היום היא ממשיכה לשאת את שם המשפחה פונטרמולי, של בעלה אבי בנותיה. ממש במקביל החלה ללמוד -השלימה תואר ראשון במדעי החברה והרוח, למדה שלוש שנים קולנוע ב'מנשר', למדה משחק אצל ענת ברזילי, ולמדה גם תיירות חוץ. "כשהסתיימו הנישואין הסתערתי על הלימודים, מכל הסוגים, וזה היה למען עצמי בלבד" – היא אומרת בכנות, ובעצם מאז לא מפסיקה ללמוד ובכל פעם מוצאת תחומי ענין חדשים שמרתקים אותה לצלול לעומקם.
בצד כל הלמודים האלה וגידול בנותיה, היא עבדה 30 שנה ב'בזק' כשאת השנים האחרונות עשתה כאחראית על התרבות ודאגה להביא אירועי תרבות לסוגיהם, לעובדי החברה – תחום שאהבה מאד.
עדות בניחוח אהבה
"במהלך השנים היתה לי אהבה מאד גדולה"- היא אומרת – "זה היה קשר זוגי אמיץ שנמשך 20 שנה עד מותו הפתאומי ב-2010. בבת אחת הכל נקטע וקשה לי מאד בלעדיו".
שנה וחצי לאחר מותו של האהוב, ב-2012 – יצא לאור ספרה הראשון 'לרקוד את החיים' שלמעשה פתח את מעיין הכתיבה שלה ואיפשר לדמיון שלה להשתולל כאוות נפשו, בלא מעצורים. היא מספרת כי הוא מבוסס על סיפורו של מלווה הקבוצה שלה בהוואנה, קובה, גבר לאטיני שרמנטי שויוה תיקשרה איתו בלאדינו, שפה בה דיברו בבית בילדותה. היא שמעה ממנו על סיפור אהבתו לבחורה רוסיה וזה הצית את דמיונה. "בכל ספר שלי השלד הוא אמיתי וסביבו אני טווה כיד הדמיון הטובה עלי"- היא מסבירה – "הסופרים שנותנים לי השראה הם הרלן קובן, לי צ'יילד, וג'פרי ארצ'ר – שאצלם תמיד יש אנשים שפתאם נעלמים ומכאן מתפתחת העלילה.
"הכתיבה בשבילי היא תראפיה, הבעת רגשות, הסחת דעת, יציאה מהבדידות. הכתיבה היא הכל בשבילי כי אחרי מותו בן הזוג שלי חשתי בדידות איומה".
סינמה פרדיס
לפני כמה שנים כתבה תסריט בשם: 'סינמה פרדיס' והגישה לקרנות הקולנוע השונות בתקווה שיאשרו לה תקציב והיא תוכל להגשים את חלום חייה: לעשות סרט, ולהפוך לקולנוענית. אבל זה לא צלח. עם זאת היא עדיין לא גנזה את החלום ועדיין מאמינה בתוך תוכה שמישהו יגלה אותה, יגלה ענין בספריה, ויעשה מהם סרט. עם התקדמות הכתיבה היא הוציאה לאור את ספריה במימון שלה ואף תרגמה אותם לאנגלית. "כל ההפקות האלה עולות הרבה כסף"- היא אומרת – "הספרים גם הגיעו לאמזון אבל גם זה בתשלום. כל פרסום שם עולה כסף והרבה, ואם לא מחדשים כל הזמן – דועך הענין בספר" היא מסבירה.
ויוה ויקטוריה
בכל מקום שהיא מרצה היא מגיעה עם ערימת ספרים למכירה כשהקונים יודעים שהכל, עד לשקל האחרון, הולך לרכישת ערכות משחק שהיא מביאה למחלקות ילדים בבתי חולים, לצד ספרי ילדים שהיא אוספת כתרומה מסופרים שונים, והיא עושה זאת בכל הזדמנות הנקרית בדרכה. גם כל ההרצאות שהיא מקיימת, בכל מיני מקומות בארץ, למשל בספרית 'יד לבנים' בגבעתיים, ב'משען', במתנס"ים שונים – הכל בהתנדבות, ותמיד עם ערימת ספרים למכירה.
בימים כתיקונם, שאינם ימי קורונה, היא נהגה לטוס מידי פעם לארה"ב ולהרצות שם במרכזים היהודיים בפני אנשי הקהילות הישראליות היושבות בגולה. היא מספרת על עצמה ועל כתיבתה, הקהל מאזין בשקיקה ותמיד מגיעה עם מזוודה ובה כ-40 ספרים. "ובתום ההרצאה אני מוכרת להם את הספרים ב-20 דולר לספר והם קונים בשמחה, במיוחד כשאני מדגישה שכל הסכומים ממכירת הספרים שלי הולכים להתנדבויות שלי – דבר שאני הכי גאה בו, ושקבלתי מבית הורי, במיוחד מאבי שהחדיר בי את הנתינה וההתנדבות מגיל צעיר מאד"- אומרת ויוה.
גם להודו הגיעו הספרים שלה אבל הקורונה טרפה את הקלפים, הספרים שנשלחו נשארו בארגזים ואפילו לא נפרקו, שלא לדבר על פיזורם בחנויות ולשאלתה נאמר לה שבקורונה …לאנשים אין ראש לספרים! והיא כבר לא יודעת מה נכון ומה לא אך כדרכה, עדיין מקווה לטוב, וכבר שקועה בספר הבא.
"הניצחון שלי הוא כשמישהו אומר לי שהספר הראשון שקרא בחייו הוא זה שלי! ושבזכותי התחיל לקרוא!"- היא אומרת – "כשאני מסיימת כתיבת ספר, זה תמיד מסתיים גם באנחת רווחה, זאת לעומת סיום רומן בחיים, שתמיד מסתיים בשברון לב"- אומרת ויוה המגדירה את ספריה 'מותחנים רומנטיים', ומסבירה שיש להם האופי והייחודיות שלהם. "אני רוצה שכל מי שקורא את ספרי ייכנס לתוך העלילה"- היא אומרת – "זה ז'אנר קליל ומהנה, מלא תשוקה ועם מאהבים לאטיניים".
כשהיא מסיימת כתיבת ספר היא לא נותנת לאף אחד לקרוא, להתרשם, להעיר. פשוט לא. "פידבקים לספרי אני מקבלת דרך ההרצאות שלי, מאנשים שמגיעים שוב ושוב ושולחים לי תודות חמות. מה שחשוב לי היום זה שבני העיר שלי יכירו אותי ואת הספרים שלי ואולי איזה במאי ישמע עלי וירצה לעשות סדרות או סרטים ואף יפיק את התסריט 'סינמה פרדיס' שכתבתי".
אם אי אפשר לטוס לחגוג בגרמניה, מרלן בר בורגר החליטו להביא את האוכל הגרמני לישראל!
היזם טען כי הוא אינו מקבל את מכתב הביטול הזה, ואיים להגיש תביעה אישית נגד כל דייר ודייר. וכך אותם דיירים הגיעו למשרדי
הטקס התקיים ב-7.10.24, בגן הזיכרון ובנוכחות משפחות שכולות ותושבים:
כשמדובר בנדל"ן במרכז הארץ – גבעתיים, תל אביב ורמת גן ממשיכות להיות בין הערים המבוקשות ביותר בישראל.
נטע ריבקין – הישראלית הראשונה שזכתה במדליה באליפות העולם להתעמלות אמנותית והאשה שהשתתפה בשלוש אולימפיאדות
ראיון עם עו"ד התחדשות עירונית רוית סיני
שיחה אישית עם רן קוניק ראש עיריית גבעתיים
איך הפכו כל הרעיונות של 22 תלמידי כתה ה' במרכז המחוננים והמצטיינים סחל"ב בגבעתיים לספר אחד משותף ומרתק 'אסקייפ – התעלומה במבנה הקסום'
איה כהן אבישר קשרה את הסיפור שכתבה בעשיה של אור-לי, במשפחה המיוחדת שלהם, בנסיבות נפילתו של עומרי וזכתה בפרס הראשון בתחרות, ארבעה כרטיסים לפסטיבל הסרטים בקאן, 'הכל כלול'.
ממשיכים את המסורת לזכר משפחת קוּץ מכפר עזה באירוע מחווה לעפיפוניאדה השנתית בכפר עזה שהובילו וארגנו בני משפחת קוץ ז"ל, שנרצחו בביתם ב-7 באוקטובר
"היום זה נראה רחוק אבל התקווה היא כי בתום הלחימה ועם השבת הביטחון לעוטף עזה/עוטף ישראל, ניתן יהיה לשקם את קיבוץ כפר עזה ולחזור ולגור בו ולחדש את חיי הקהילה לצד הזיכרון של אלו שאינם עוד"
ביוגרפיה של עיר מרכזית, תוססת ומעניינת כמו תל אביב, היא בהחלט משימה מורכבת. "תל־אביב היא באמת עיר הפלאות של ארץ ישראל" הכריז הרברט סמואל, בנאום הפרידה שלו מהעיר במחצית 1925.
עו"ד ד"ר יובל חן, מהמובילים בתחום הוצאת אזרחות גרמנית, מייצג אלפי אנשים מול הרשויות בגרמניה לקבלת אזרחות גרמנית מאז שנת 1997
במרצדס כמו במרצדס, גם בדגמים הבסיסיים ביותר וגם ברמות הנמוכות, ניתן למצוא חומרי גלם משובחים, איכות הרכבה יוצאת דופן, סטייל אלגנטי ששומר על מראהו שנים ארוכות,
הולוגרמות, אנימציות ושבילי זכוכית תלויים: לאחר שנתיים של עבודות פיתוח ושדרוג נחנך מחדש אתר שכונת בתי הכהנים ברובע היהודי
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!