תדמית מיתית ותאוריות הקשורות בשמם: מי הם העטלפים?

העטלף – הייצור המכונף המתואר בסיפורת כיצור מסוכן, שצד בלילות מוצץ את דם טרפו. בעולמנו נתלו בו האשמות רבות של הפצת מחלות ומסוכנות כללית. לכבוד ציון היום, ברשות הטבע והגנים מבקשים לשנות את תדמית העטלף ומלמדים אותנו למה הוא כל כך חשוב לטבע

העטלפים נוטים לקבל שם רע ברחבי העולם, בשנים האחרונות ולאחר התפשטות מחלת הקורונה שפקדה את עולמנו בשנת 2019 – הדבר הפך נפוץ יותר ויותר. היצורים המכונפים הפכו לשם נרדף למפיצי מחלות, בסיפורת קיבלו תדמית מיתית ומיסטית של יצורי אופל שמוצצים דם. אך המציאות – רחוקה מהדמיון ומהפחדים שחלחלו לתוך החברה. העטלף הוא בעל חיים מרתק, שחי ופועל ממש מעל ראשינו כמעט בלי שנרגיש. לכבוד ציון יום העטלף, ד"ר עמית דולב אקולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים, מספר לנו קצת יותר על היצור החשוב לטבע ומקווה להפריך חלק מהפחדים והתפיסות שהתקבעו אצל רבים מאיתנו.

ד"ר דולב: "למרות התדמית שנקשרה בהם לאורך השנים, מדובר בבע"ח מעופפים שניזונים מחרקים או פירות. עטלפי החקרים הם מדביר ביולוגי טבעי שניזונים ממגוון רב של חרקים, שחלקם מזיקים קשים לחקלאות ואחרים מתמחים בטריפת יתושים המהווים עבורנו מטרד משמעותי.  מאחר וכמעט ולא קיים מפגש או מגע עם בני האדם, הפצת מחלות לאנשים מועטה ומוגבלת מאוד באזורנו.

הידעת? עטלפים הם בכלל יונקים

עטלפים הם למעשה יונקים לכל דבר. בישראל הם מהווים חלק משמעותי ממגוון היונקים, עם 33 מינים שונים מתוך קצת יותר מ־100 מיני יונקים החיים בארץ. בעולם כולו מוכרים יותר מ־1,400 מיני עטלפים, מה שהופך אותם לאחת הקבוצות המגוונות ביותר במחלקת היונקים. הם היונקים היחידים המסוגלים לעוף, ולמרות יכולת זו הם אינם ציפורים, אלא בעלי חיים שמניקים את גוריהם ומגדלים אותם כיתר היונקים. בישראל ניתן למצוא אותם כמעט בכל אזור, מהצפון ועד הדרום, ולעיתים אף מתקיימת נדידה בין אזורים שונים בהתאם לעונות ולתנאים.

גודלם של העטלפים בארץ נע בטווח גדלים רחב: עטלפי פירות גדולים יחסית יכולים להגיע למשקל של כ־120 גרם, בעוד עטלפי חרקים קטנים שוקלים לעיתים 2.5-3 גרם בלבד. רוב המינים בישראל הם עטלפי חרקים, ולצדם מין אחד של עטלף פירות, המוכר יותר לתושבי אזורים עירוניים. בישראל נצפית פעילות רבייה בעיקר באביב ובתחילת הקיץ, כאשר נקבות ממליטות לאחר היריון של מספר שבועות עד כחודשיים, בהתאם למין. במקרה של עטלף חרקים קטן כמו פרסף גמדי שתועד בבניאס, משקל האם עשוי להיות רק כ-3-4 גרם, והיא נדרשת להשקיע מאמץ רב בגידול הגור הצעיר.

בימים הראשונים לחייו, הגור תלוי לחלוטין באמו, שממשיכה להניק ולדאוג לו באופן רציף, עד שהוא גדל ומתחיל לצאת עמה לפעילות לילה. עטלפים נחשבים לבעלי חיים פעילי לילה מובהקים, והם משתמשים במנגנון ייחודי של ניווט בשם אקולוקציה, שיטה המבוססת על הפקת קולות גבוהים ובלתי נשמעים לאוזן אנושית, המאפשרים להם להתמצא במרחב ולזהות טרף גם בחשיכה מוחלטת. יכולת זו הופכת אותם לציידים יעילים במיוחד של חרקים, ולעיתים אף של יתושים ומזיקים אחרים, ובכך הם תורמים לאיזון טבעי במערכות אקולוגיות שונות.

בעוד עטלפי חרקים ממלאים תפקיד חשוב בהדברה ביולוגית, עטלפי הפירות נפוצים יותר בקרבת יישובים. הם ניזונים מפירות מתוקים כמו שסק, תות וליצ’י, ולעיתים נעים עשרות קילומטרים בחיפוש אחר מזון. לעיתים ניתן לראותם סביב עצים בשעות הערב, כשהם נעים בתנועה מעגלית, נוחתים על ענפים במהופך וניזונים מהפרי. פעילותם עשויה להשאיר שאריות פרי או סימנים על הקרקע, אך היא גם חלק מתהליך טבעי של הפצת זרעים.

ד״ר דולב מציין כי עטלפים מתגוררים במגוון רחב של בתי גידול – מערות, מבנים נטושים ולעיתים אף אזורים עירוניים. חלק מהמושבות נצפות גם במקומות מפתיעים כמו חניונים או מבנים בלב הערים, ובמקרים חריגים אף תועדה פעילות בשעות היום. בנוסף נמצאו מושבות גם באזורים גבוהים במיוחד כמו רכס החרמון, עד סמוך לפסגות הגבוהות ביותר. למרות היותם חיות חמקמקות הפועלות בעיקר בלילה, העטלפים ממלאים תפקיד מרכזי במערכת האקולוגית בישראל, גם אם רוב פעילותם מתרחשת הרחק מעין האדם.

מי הם העטלפים מלקקי הדם מהם נוצרו הסיפורים והמיתוסים, והאם יש כאלו בישראל?

מבין מעל 1,400 עטלפים, ישנם 3 מינים בלבד הניזונים מדם. מינים אלה נמצאים במרכז ודרום אמריקה בלבד, והם ניזונים מדם אותו הם מלקקים מחיה מקרב היונקים. בפעולה זו מקיים מגע שמאפשר העברת מחלות בין החיות. מנגד, מיתוסים רבים נוצרו בעיקר בפולקלור אירופי כמו דרקולה ואף באסיה, שהיוו בסיס לאגדות על ערפדים שהם יצורים דמויי אדם שניזונים מדם אנשים מזה מאות בשנים. כאמור, אגדות אלה רחוקות מאוד מהמציאות של הערפדים מלקקי הדם שנמצאים רק במרכז ודרום אמריקה, ולא היו כלל באזור אירופה ואסיה בהם התפתחו האגדות.

לאורך השנה, רשות הטבע והגנים מבצעת סקרים של אוכלוסיות העטלפים השונות ברחבי הארץ כדי לנטר את מצב אוכלוסיותיהם. ד"ר דולב: "לעומת בע"ח גדולים כמו צבאים, או יחמורים, אנחנו לא יכולים לספור כל פרט של עטלף שמתחבא במערות מכל רחבי הארץ. כדי לנטר את האוכלוסייה, אנחנו עוקבים אחרי מספר מושבות עטלפים בנקודות קבועות, ומנטרים את כמות העטלפים בה. כדי לספור את העטלפים בכל מושבה, אנחנו משתמשים במכשיר מיוחד אשר מתרגם את  את קולות העטלפים לאוזן אנושית, וסופרים את כמות העטלפים המגיחים. לכל מין ומין יש תדר קול אחר, ממש כמו טביעת אצבע שמאפשר לנו לזהות איזה מינים קיימים בכל מושבה. לאורך השנים אנחנו יכולים לראות אם יש עלייה/ירידה במספר הפרטים,  וכך להבין מה מצב האוכלוסייה." ברשות לא מסתפקים רק בניטור האוכלוסייה, אלא גם בהצלתם שניתן. דולב: "עם האצת תהליכי הפיתוח בערים, אנחנו מסייעים למועצות ועיריות רבות להתמודד עם עטלפים שמוצאים מקלט בתוך מבנים בעיר. היום יש הליך מסודר כיצד להתמודד עם עטלפים הנמצאים בעיר וכיצד להעבירם במידת הצורך ללא פגיעה בהם".

רשות הטבע והגנים מזכירה כי כלל מיני העטלפים בישראל הינם חיות בר מוגנות האסורות בפגיעה, במידה ונתקלתם במושבת עטלפים באזור מגוריכם – ניתן לדווח על כך למוקד העירוני בעיר מגוריכם, או למוקד רשות הטבע והגנים במספר 3639*.

תמונה: עטלפים פרי מצוי, צילום: עמרם צברי רשות הטבע והגנים