האם מותר ליזם לפגוע בזכויות קניניות של הדיירים ללא הסכמתם?
פברואר 13, 2019
אתם מודאגים שמרשם המשקפיים של ילדכם גדל?
פברואר 13, 2019

הטבע הפראי של רועי

רטרוספקטיבה עתידית עם רועי גליץ

ד”ר נגה רוזנפרב

רועי גליץ הוא צלם טבע ישראלי ויזם בתחום הצילום והסביבה בישראל. בעשור האחרון הוא מגיע אל קצוות העולם כדי לתעד את הטבע הפראי ואת בעלי החיים החיים בו. צילומיו עוצרי הנשימה הופיעו בתערוכות מקומיות ובינלאומיות, במגזינים מקצועיים, בסרטים ובתחרויות צילום בינלאומיות. הוא מרצה בכנסים וארגונים שונים, כדי להעלות את המודעות למצבם של בעלי החיים הנמצאים בסכנת הכחדה. הוא המייסד והמנכ”ל של גליץ בית הספר לצילום וחברת פוטוטבע, מייסד ומנחה כנס הצילום השנתי של ישראל ומשמש כשגריר בקמפיין להצלת הקוטב הצפוני בשיתוף גרינפיס. ב-2017 נבחר לאחד מ-40 הצעירים המבטיחים של מגזין דה-מרקר, וב-2018 זכה, כחבר בצוות הצילום של הפקת ה-BBC ״דובי הקוטב״ בפרס ה-GTC הבריטי.

הטבע הפראי של רועי

“זה היה באפריל 2015 והייתי בקוטב הצפוני, באי שנקרא שפיצברגן. מולי, במרחק של 40-30 מטר עמדה דובת קוטב. זה היה אמצע הלילה, הטמפרטורה הייתה מינוס 25 מעלות צלזיוס, עמדתי על הברכיים כשבשלב מסויים לא הרגשתי את הידיים והרגליים. השמש לא שוקעת בקוטב הצפוני ומאירה כל הזמן, כך שראיתי מצוין. הדובה לא זזה מפני שהיא הייתה מול חור נשימה של כלב ים ואני רציתי להצליח לצלם אותה צדה אותו. הסיכוי היה נמוך מאוד שלא נאמר אפס, מפני שעד אז אף אחד לא הצליח לצלם את זה… זה בדיוק מה שהייתי צריך – אתגר מטורף שהחדיר בי מוטיבציה ואדרנלין. אסור היה לי לזוז מפני שכל תזוזה קטנה מעבירה קול דרך הקרח לים הנמצא מתחתי. אם כלב הים היה שומע איזשהו קול מעל הקרח, הוא פשוט היה שוחה לחור נשימה אחר ואז לא רק שאני לא הייתי מצליח לצלם את התמונה שכל כך רציתי אלא גם שדובת הקוטב לא הייתה אוכלת אחרי ארבעה חודשים של רעב מפני שהיא לא אכלה כל זמן שהיא הניקה את הגורים שלה. פתאום, בשעה 6:49 בבוקר אני שומע ‘ספלאש’ ואני רואה שהדובה קפצה. אני מתחיל לצלם מבלי שאני בכלל רואה מה קורה. אני רואה את הדובה שולפת את כלב הים מתוך הקרח. ההתרגשות שלי הייתה עצומה, האדרנלין זרם בטירוף והצלחתי לצלם את התמונה הזו. זה אחד הרגעים שאני זוכר הכי טוב בקריירה שלי.”

“אני מתחיל לצלם מבלי שאני בכלל רואה מה קורה. אני רואה את הדובה שולפת את כלב הים מתוך הקרח. ההתרגשות שלי הייתה עצומה, האדרנלין זרם בטירוף והצלחתי לצלם את התמונה הזו. זה אחד הרגעים שאני זוכר הכי טוב בקריירה שלי”

אנחנו נפגשים לשיחה ביום חורף שמשי בארקפה בקניון גבעתיים, ימים ספורים לאחר ששב מתחרות Natural World באיטליה שם זכה בתואר Best Author ובעוד 4 פרסים המקרבים אותו בסך הכל לזכייה במאה פרסי צילום. גליץ מגיע על הקורקינט החשמלי איתו הוא מתנייד בין הבית בגבעתיים והמשרד ברמת גן. “מבחינתי איכות חיים היא זמן עם הילדים ועם המשפחה. כלומר, בעשר דקות אני מגיע מהבית למשרד ולהיפך, לפעמים אני קופץ לארוחת צהריים בבית או אוסף את הילדים וכדומה. כשגריר ירוק מתאים לי לגור בקרבת המשרד ולזהם כמה שפחות את הסביבה” הוא מוסיף.
רועי נולד בנתניה והתגורר שם עד נישואיו ליעל לבית שפירא שהיא רופאת אף אוזן גרון בבית החולים קפלן ואב לארבעה בנים – איל, אלון, לביא וארז.
“הדייט הראשון שלנו היה כשיעל הצטרפה אלי לצילום ינשופים שהוא עוף אהוב עליה במיוחד. באותו ערב היה קליק תרתי משמע ומהר מאוד נישאנו. עברנו להתגורר בגבעתיים כשהילדים הגיעו לגיל בית ספר, מפני שרצינו ליהנות ממערכת החינוך הנפלאה שיש בעיר ואנחנו מאוד אוהבים את האווירה הקהילתית שיש בה ואת השקט.”

“תמיד אהבתי לצלם אבל לא הייתה לי מצלמה… קניתי את המצלמה הראשונה שלי מהמשכורת הראשונה שקיבלתי בתור קצין בחיל המודיעין בצבא קבע ונשאבתי באובססיביות לתחום. התשוקה לצילום בערה בי”
קרדיט לצילום: בני הגואל

איך ומדוע התחלת לצלם? אני שואלת
“תמיד אהבתי לצלם אבל לא הייתה לי מצלמה… קניתי את המצלמה הראשונה שלי מהמשכורת הראשונה שקיבלתי בתור קצין בחיל המודיעין בצבא קבע ונשאבתי באובססיביות לתחום. התשוקה לצילום בערה בי והתחלתי לחקור את הנושא לעומק ובאופן עצמאי באינטרנט. תוך חודש התחלתי לכתוב מאמרים באנגלית בנושא והקמתי את אתר הצילומים הראשון שלי בו ריכזתי את כל הידע שצברתי כי הרגשתי שאני רוצה לתרום חזרה לקהילת האינטרנט כפי שהיא תרמה לי.
לאחר השחרור עבדתי בחנות צילום, הכרתי המון אנשים, למדתי את התעשייה ואחרי כשנה וחצי התחלתי לצלם צילום מסחרי מכל סוג שהוא על מנת להתפרנס. צילמתי אוכל, אדריכלות, קטלוגים לתכשיטים ו… שנאתי את זה…. סבלתי! זה היה טוויסט שלא ראיתי שהוא מגיע והפסקתי לצלם.”
רועי חשב שהוא איבד את התשוקה לצילום, הודיע לכולם שהוא פורש מהתחום והצטרף לאביו בעסק  בתור יועץ ביטוח פנסיוני.

“אחת המחמאות הכי טובות שאפשר לקבל מבעל חיים היא כשהוא נרדם מולכם – מאחר ואנחנו הכי פגיעים כשאנחנו ישנים. אז כשהניבתן נרדם, אני מבין שהוא סומך עליי לחלוטין” צילום בני הניגאל,

“במשך שנה קמתי בארבע וחצי בבוקר לצלם עד שמונה, אחר-כך החלפתי בגדים והגעתי למשרד, נפגשתי עם לקוחות ובין פגישה לפגישה ערכתי את התמונות שצילמתי ודי מהר פרצה מחדש התשוקה לצילום. במקביל כתבתי מאמרים למגזינים שונים והתחלתי להרצות וגיליתי חיבור יפה בין אהבת הצילום לבין האהבה להדרכה שהתפתחה בשירות הצבאי שלי.”
כשהתחיל להרצות על צילום בפני צלמים מתחילים הבין שהתחום נלמד בארץ בגישה מוטעית. בבתי ספר שונים לצילום נהגו ללמד צילום בצורה יחסית משעממת, ארכאית, עם פילם, בדגש על ההיסטוריה של הצילום ועל התיאוריה. רועי שלא למד במוסד מסודר חשב שנכון ללמד צילום ‘תכלס’ מתוך הנאה, תשוקה, ובדרך חוויתית. ובשנת 2007 הקים את בית-הספר לצילום שלו.
בהתחלה אנשים הגיעו ונרשמו לאחר שקראו מאמרים או גלשו באתר, מהר מאוד חבר הביא חבר, ההתלהבות עברה מפה לאוזן. בית הספר התרחב, תפס תאוצה וכיום, גליץ הוא בית-הספר לצילום הגדול בארץ, עם 1600 מחזורים של קורסים, כ-2,300 תלמידים בשנה ועם למעלה מ-24 אלף בוגרים בקורסי צילום בסיסיים ומתקדמים.

“אני משמש בשנתיים האחרונות כשגריר גרינפיס לקטבים ומככב בקמפיינים העולמים להקמת שמורה ימית סביב לאנטרטיקה”

מה לגבי כל הפעילויות הנוספות שיזמת בתחום?
“אני מאמין במבנה יציב, כמו פירמידה ולכן, על מנת לעבות את הבסיס של בית הספר לצילום יזמתי בשנת 2008 את כנס הצילום של ישראל. הכנס נערך מדי שנה בחודש נובמבר בהיכל התרבות בתל-אביב – מתארחים בו צלמים מובילים מהארץ ומהעולם, מעבירים הרצאות בנושאים שונים בתחום הצילום ומגיעים אליו כ-2500 איש מהארץ ומחו”ל. בשנת 2009 ייסדתי את מגזין הצילום ‘קומפוזיציה’, שהופץ בחינם באינטרנט עבור למעלה מ-16,000 מנויים על מנת להפיץ את הידע וליצור קהילה, והקמתי את ‘פוטוטבע – מסעות בעולם’, חברת טיולי הצילום הגדולה בישראל ובין הגדולות בעולם. במסגרת פעילותה של פוטוטבע, למעלה מ-1000 מטיילים חובבי צילום והרפתקאות יוצאים בליווי שלושים מדריכים ליעדים שונים מסביב לעולם. מתוך רעיון לשתף בידע, ב-2010 הקמתי את “גליץ מועדון צילום” המציע פעילות חודשית בנושאי צילום הכוללת הרצאות, טיולים ומפגשי צילום. בשנת 2017, הקמתי את TalkMaster, בית הספר לדיבור בפני קהל מפני שאני חושב שזו יכולת חשובה מאוד בכל שלב בחיים, בכל מקצוע.”
בנוסף, גליץ הוא מרצה מאוד מבוקש, יש לו פינה ב’רואים עולם’ בטלוויזיה, סדרת כתבות ב’שבעה ימים’ של ידיעות אחרונות, הוא משתף פעולה עם שגרירויות ישראל (אוסטריה, אוסלו, מוסקבה) בתור ‘הישראלי שמנסה להציל את העולם’, ואפילו נפגש עם שרים בממשלת נורבגיה לדבר איתם על מדיניות הגז והנפט שלהם בקוטב הצפוני. ואם לא די בכך, הוא משמש בשנתיים האחרונות כשגריר גרינפיס לקטבים ומככב בקמפיינים העולמים להקמת שמורה ימית סביב לאנטרטיקה, עובד עם נשיונל ג’יאוגרפי ועם הBBC, הוא ‘שגריר’ של חברות מובילות כמו Gitzo החברה המקצועית ביותר בעולם לחצובות סיבי פחמן מקצועיות, G-Technology החטיבה המקצועית של ווסטרן דיגיטל באמצעי אחסון מהירים ואמינים, DJI חברת הרחפנים הגדולה ביותר בעולם, WIX פלטפורמות ליצירת אתרי אינטרנט וכפרזנטור של רכבי סקודה קודיאק הוא הפך לדוגמן ומככב בפרסומת יפהפיה.

צילום: רועי גליץ

אחרי כל רשימת העיסוקים המפוארת הזו, נותר לך זמן פנוי?
“שעות הפנאי שלי מוקדשות למשפחה שלי, לילדים שלי ולאשתי שאני ממש מפרגן לה. אנחנו יוצאים להיפגש עם חברים או לצפות בסרט ומקפידים פעם בשנה, בסוכות, לצאת לחופשה משפחתית בחו”ל. 
מה הצילום הכי טוב שלך?
“שתי התמונות הכי אהובות עלי הן של דובת הקוטב צדה כלב ים וצילום נוסף שאני אוהב הוא של דובת קוטב מניקה את שני גוריה. התמונות זכו לפרסום במגזינים בנושא טבע ומדע ברחבי העולם ובטלוויזיה, מכרתי אותן למוזיאונים והתמונה הראשונה אפילו תועדה בסרט של ה-BBC  ששודר בכריסמס האחרון.”

צילום: רועי גליץ

מה עשית בשביל תמונה מנצחת?
“אחד הדברים שהצילומים שלי תמיד מעוררים אצל אנשים, זה יצר הסקרנות והחשש. שאלות כמו ‘לא פחדת כשצילמת?’ או ‘זה לא מסוכן בטירוף? אתה משוגע לגמרי!’
אז אני יכול לומר באופן דיי רגוע שלא היו באמת מצבים שבהם הייתי על סף לאבד את החיים, כי כשחוקרים ובודקים ופועלים מתוך הבנה – הפחד דיי נעלם ומוחלף בגישה מקצועית לפרוייקט.
לצורך המחשה, כשצילמתי ניבתנים באיזור הקוטב הצפוני, מאוד רציתי לצלם אותם מקרוב כדי לראות אותם יחד עם הנוף המדהים שסביבם. רק כעבור ארבע שנים כשהגעתי לשפיצברגן, ואחרי הרבה בדיקות והתייעצויות, התחלתי להתקרב. ההתקרבות אליהם נעשית נגד כיוון הרוח (מה שיכול להיות דיי נוראי כי הם מסריחים בטירוף) ועם הרבה המתנות כדי לתת להם להתרגל לנוכחות שלי. אחת המחמאות הכי טובות שאפשר לקבל מבעל חיים היא כשהוא נרדם מולכם – מאחר ואנחנו הכי פגיעים כשאנחנו ישנים. אז כשהניבתן נרדם, אני מבין שהוא סומך עליי לחלוטין, אבל אני חייב לעצור ולהמתין שיתעורר כדי לא להפתיע אותו. הדבר האחרון שאני רוצה ליצור זה מנוסת בהלה שיכולה לסכן גם אותם וכמובן גם אותי. אחרי שהגעתי למרחק ותוך כדי הקפדה שהניבתן רגוע לגמרי, צילמתי את התמונות שרציתי, ולכן מכן זחלתי חזרה אחורה בזהירות. כמו שאתם מבינים, התהליך הוא מאוד מחושב ועם הרבה מאוד סבלנות, מכיוון שזה חייב לקחת את הזמן שזה לוקח. מה לא עושים בשביל התמונה המנצחת?!”

מה רצית לצלם ועדיין לא הספקת או שלא יצא לך?
“המון! אבל לדוגמא – טיגריס סיבירי. אני מקווה לעשות את זה בקרוב…”

צילום: רועי גליץ

***
השיחה עם רועי יכולה הייתה להימשך עוד שעות… יש לו אינספור סיפורים מרתקים ותמונות עוצרות נשימה. אבל בחרנו לסיים ברגע שבו הוא הסב את תשומת ליבי לזוג יונים בתהליך החיזור על השולחן בארקפה, ביום חורף שמשי בקניון גבעתיים.
***

צילום: רועי גליץ

 

בעשור האחרון הוא מגיע אל קצוות העולם כדי לתעד את הטבע הפראי ואת בעלי החיים החיים בו. צילומיו עוצרי הנשימה הופיעו בתערוכות מקומיות ובינלאומיות, במגזינים מקצועיים, בסרטים ובתחרויות צילום”

Comments are closed.

Wisite

בניית אתרים לעסקים
Wisite - Wise Site. Wise Choice.

דילוג לתוכן