אלא שהוספת ממ"דים וממ"ק אינה מסתכמת בבנייה בלבד. מדובר בהליך המשלב היבטים תכנוניים, הנדסיים ומשפטיים, המחייב קבלת היתר בנייה מהוועדה המקומית, הכנת תוכניות על ידי אנשי מקצוע, בדיקת זכויות בנייה ועמידה בדרישות פיקוד העורף.

האם נדרשת הסכמת כל הדיירים?

בהתאם להוראות הדין, במסלול הרלוונטי להוספת ממ"דים ניתן להסתפק ברוב של 60% מבעלי הדירות, בכפוף לתנאים הקבועים בחוק. המשמעות היא שגם כאשר קיימים דיירים מתנגדים, אין להם בהכרח זכות וטו על קידום הפרויקט.

עם זאת, בעלי דירות המתנגדים לתוכנית רשאים להגיש התנגדות במסגרת הליך הרישוי. טענות הנוגעות לפגיעה באור, באוויר, בפרטיות או בזכויות הקניין עשויות להיבחן על ידי מוסדות התכנון והערכאות המשפטיות.

הצורך הביטחוני אינו גובר על כל זכות אחרת

סוגיית האיזון בין הצורך במיגון לבין זכויות השכנים קיבלה ביטוי בפסק דין של המפקח על רישום מקרקעין בפתח תקווה, מאיר פורת. בפסק הדין הודגש כי גם החשיבות הביטחונית של הקמת ממ"ד אינה מצדיקה פגיעה מהותית ובלתי סבירה בזכויות הקניין של בעלי דירות אחרים.

מדובר בעקרון חשוב: האפשרות לקדם פרויקט ברוב הדרוש אינה מעניקה היתר לפגוע ללא הצדקה בשכנים, ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו.

תיקון 163: הרחבת אפשרויות המיגון

שינוי משמעותי נוסף הוא תיקון 163 לחוק התכנון והבנייה, המאפשר, בכפוף לתנאיו, להרחיב ממ"דים בדירות קיימות בבניינים בני עד תשע קומות, עד לשטח כולל של 15 מ"ר. בין היתר, ניתן להוסיף שטח עבור חדר שירותים או רחצה צמוד, וכן להגדיל את שטח חדר הממ"ד עצמו. התיקון כולל גם הקלות בהיטל השבחה בהתאם להוראותיו.

בשורה התחתונה

הוספת ממ"דים בבניינים משותפים היא צורך ביטחוני חשוב, אך גם פרויקט מורכב המחייב איזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויות בעלי הדירות. תכנון מקצועי, בדיקה משפטית מוקדמת ושיתוף פעולה בין הדיירים יכולים למנוע מחלוקות ועיכובים ולאפשר קידום פרויקט שיחזק את הביטחון וישביח את הנכס.