בכל פרויקט של התחדשות עירונית מוקמת נציגות דיירים – גוף קטן שנועד לייצג את כלל בעלי הדירות מול היזם, עורכי הדין והגורמים המקצועיים. לכאורה מדובר בקבוצה של מתנדבים טובי לב שמבקשים לקדם את הפרויקט לטובת כולם. בפועל, אותם דיירים תמימים מקבלים סמכויות עצומות – לעיתים מבלי להבין עד כמה. מה שלא מגלים לכם בפרוטוקול למינוי הנציגות הוא עד כמה הכוח עובר לידיים של אותה קבוצה קטנה. בעוד שבאספת הדיירים מדברים על "קידום הפרויקט" ו"תיאום מול עורך הדין", בהסכמים המשפטיים מתברר שהנציגות קובעת כמעט הכול – מי יהיה היזם, מי יקבל דירה גדולה יותר, אילו חריגות יאושרו בתכנון, ואפילו איזו חברה קבלנית תבצע את הבנייה בפועל.

כשנציגות קטנה מחליטה עבור כולם

בפרויקט פינוי-בינוי בהרצליה, לדוגמה, שלושה דיירים מתנדבים חתמו בעצמם על מסמך הבנות עם יזם – מבלי לשתף את יתר הדיירים. רק חודשים מאוחר יותר התברר כי הצעתו של אותו יזם הייתה מהנמוכות בשוק. ההחלטה, שנעשתה אולי בתום לב, כבלה את ידיהם של עשרות משפחות שנאלצו להתפשר על תמורות פחותות.

בפרויקט אחר ברמת גן, ניתנה לנציגות סמכות לאשר "סטיות סבירות" מהתוכניות. הנציגות אישרה ביטול מרפסות בקומות מסוימות והגדלת דירות בקומות אחרות שינוי שנראה "שולי", אך בפועל יצר הפליה בין הדיירים והשפיע על שווי הנכסים. רק אחרי קבלת היתר הבנייה גילו הדיירים את ההבדלים – אז כבר אי-אפשר היה להשיב את הגלגל לאחור.