זרקאור עם הציירת רוני אלמגור

מהם מקורות ההשראה שלך?

"מקור ההשראה הגדול, העיקרי והמרכזי בכל עבודותיי הוא העיר – ערים בארץ ובעולם, אבל יותר מכולן עיר מגוריי הנוכחית, תל אביב. ההתרחשות העירונית, תנועת האנשים, הבנייה, בעלי החיים והטבע האורבני מפרים את היצירה שלי כל הזמן. אני יכולה לקבל השראה מכל מה שהעיר מביאה איתה – החל מדבר מה שחלפתי לידו במקרה, משחייה של דגים בבריכות נוי ועד השתקפויות של עצים על גביי חלונות ראווה. העבודות שלי מציגות בעיקר סיטואציות מתוך רגעים עירוניים, רגעים של תנועה, שכולם מצוירים מתוך חוויה אישית של התבוננות ברגע מיוחד או במשהו שלכד את תשומת ליבי. כשאני מסתובבת בעיר אני נמצאת במלוא הערנות לכל מה שקורה מסביבי, מבלי לשים לב וכבר באופן אוטומטי העיניים מחפשות השראה חדשה לעבודה הבאה, לציור הבא."

מהם הנושאים שאת מעדיפה להתמקד בהם כיום ומדוע?

"לפני כשנה, כשהקורונה נכנסה לראשונה לחיינו, הייתי לקראת תערוכת יחיד חדשה. ימים ספורים לפני הפתיחה נאלצתי להיכנס לבידוד והתחיל הסגר הראשון ופתיחת התערוכה נדחתה עד להודעה חדשה.

לאחר הסגר, יצאתי עם בעלי לטיול האופניים הקבוע שלנו בפארק הירקון וכל דבר שראיתי בדרך ריגש והפעים אותי. היה לי צימאון אדיר לטבע, לעיר, לתנועה, לראות את בעלי החיים החופשיים ולראות אנשים.

זו הפעם הראשונה שאני יוצרת תערוכה שבה הנושא הוא זה שמכתיב את העבודות, שכולן נעשו מתוך אותה החוויה. כל ציור הוא התרחשות, סיפור קטן, התערוכה היא כמו הוצאה של כל הרגשות שלי מהתקופה הזו החוצה ובעיקר שואפת להעניק תחושת אופטימיות. העבודות בעלות אופי אופטימי ונעים, גם מבחינת הצבעוניות שלהן וגם מבחינת הדימויים שבהן, אולי התחושה הזו היא גם מה שאנחנו צריכים עכשיו בחזרה לשגרה.

אני מעלה לרשתות החברתיות מפעם לפעם תמונות של עבודות חדשות שיוצגו בתערוכה, ולפי התגובות אני שמה לב שקורה דבר מדהים – אמנם העבודות צוירו מתוך חוויה ותחושה אישית, אבל כשזה מגיע לצופים זה כבר יוצא מהעולם שלי אליהם, אני מרגישה את ההזדהות שלהם עם אותה החוויה והרגע דרך הציור."

מהן התגובות של הסובבים לך על היצירות שלך?

"ציור נועד שיתבוננו בו והוא תמיד ישאף לתקשר עם הצופה ולקיים איתו אינטראקציה. תמיד מסקרן אותי לשמוע צופים מדברים על העבודות שלי, זה מרתק ואני לומדת מזה המון.

שיחה מרתקת שניהלתי עם קולגה שלי, בתערוכה קבוצתית שהשתתפתי בה לאחרונה, שאמרה שהציורים והדימויים בעבודות שלי מזכירים לה את ציור המקטרת של רנה מגריט – שהדימויים הם לא רק הדימויים עצמם, אלא גם ניתן לראות דרכם ייצוגים של דברים אחרים, של רגע וחוויה, של רגעים אנושיים."