עוברים לגנים חד-גילאיים: שומרים על החברים ועל הצוות

הבשורה המשמעותית ביותר השנה היא השלמת המעבר לגנים חד-גילאיים, בניגוד לשיטה הדו-גילאית שהייתה נהוגה בעבר. בשיטה הישנה, אחד החסרונות הבולטים היה הצורך לפצל את קבוצת הילדים בכל שנה מחדש, דבר שערער את היציבות שלהם, הפריד אותם מחבריהם ויצר קושי מורכב הן לילדים והן להורים.

במודל החד-גילאי, הילדים יכולים לצמוח יחד באותה הקבוצה במשך שלוש שנים, מרגע הכניסה לגן העירוני ועד לעלייה לכיתה א'. הרצף הזה מאפשר להם לחוות יציבות, לפתח קשרים חברתיים עמוקים ולייצר אקלים גן בטוח ונינוח.

השינוי מיטיב גם עם הגננות, שהוכשרו לעבודה עם גילי 3 עד 6. לראשונה, גננת יכולה להתחיל עם קבוצה בגיל 3, להשקיע בה, להמשיך איתה עד בית הספר ולקצור יחד את פירות העשייה החינוכית.

הכי קרוב הביתה – ללא קשר לתאריך הלידה

חידוש מרכזי נוסף נוגע לצדק החלוקתי בשיבוץ הגיאוגרפי. אם בעבר ילדים שנולדו בסוף השנתון שובצו לעיתים רחוקים יותר מהבית כעדיפות שנייה, הרי במודל החדש לגיל או לתאריך הלידה אין משמעות. כולם משובצים בממוצע הכי קרוב שאפשר לביתם ובתוך אזור המגורים שלהם.

לכל גן יש אופי: גנים ייחודיים מתחת לבית

מעתה, אין צורך "לרדוף" אחרי גנים מרוחקים כדי ליהנות מתוכניות העשרה איכותיות. העירייה מבטלת בהדרגה את הצורך בגנים על-אזוריים (למעט הזרם האנתרופוסופי) ומעניקה לכל גן בעיר אופי ייחודי משלו, שנבחר על ידי הגננת וצוותה – מגני מדעים ומנהיגות ועד גני טבע וסביבה. העירייה משקיעה משאבים רבים בהכשרת הצוותים, שדרוג הציוד ופיתוח תכנים ייחודיים ופרויקטים שוטפים המותאמים לאופי הגן.

הנתונים מוכיחים: ההסתגלות קלה יותר, שיעור הערעורים צנח

המודל החדש נבחן בקפידה בשנתיים האחרונות, והתוצאות בשטח מדברות בעד עצמן: הילדים עוברים את תקופת ההסתגלות בקלות רבה יותר, הלחץ המשפחתי סביב הפרידה מחברים פחת באופן דרמטי, ושיעור הערעורים על השיבוצים צנח לכ-10% בלבד – לעומת 30%-40% בשנים עברו.

צילום: עיריית גבעתיים