איזה מזל שהיא לא קפצה מהמרפסת!

"אילו קפצתי אז ממרפסת חדרי בקומה השישית של חדרי המפואר שבגרמניה, לא הייתם קוראים היום את המילים האלה.

זה היה נראה מאוד מפתה להיפטר מכל החרא הזה ואז… שקט. הס. דממה.

והיו לי מיליון סיבות לקפוץ, נשבעת לכם.

הייתי בת 16 – גיל שיכול להיות מופלא ושוקק חיים.

גיל שבו את מגלה את העולם ומנסה לבלוע אותו ולאכול ממנו כמה שרק ניתן.

גיל עם אהבות שבאות והולכות, לעתים נשארות קצת יותר, לעתים שוברות את הלב.. היי, כולם עברו את זה, זה נורמלי – לא?

אבל אצלי לא היה שום דבר נורמלי."

ככה מתחיל ספרה השלישי של נורית משה שנכתב במשך שנתיים ימים כשכל מילה שנפרשת על הדף מוציאה ממנה את כל השדים שבתוכה ומטלטלת את עולמה המאורגן והמאושר מחדש.

נורית משה (63) נולדה בשיכון ד' בבאר-שבע ובחייה עברה אין ספור מקומות מגורים בארץ ובגרמניה, עד שהגיעה לגבעתיים בה היא מתגוררת מזה 25 שנה עם בן זוגה אלון. נורית היא אם לשתי בנות ולשתי נכדות  וכבר הספיקה להוציא לאור שני ספרים: "שחור ולבן בצבעים" ו"הילד הכחול שידע הכל".

אז למה לה בעצם לכתוב את הסיפור שבמהותו משיב אותה לאותם ימים כאותיים ומעלה בה זיכרונות לא רצויים ומעוררי חרדה?

במשך שנים היא הדחיקה את כל האירועים הטראומתיים שעברו עליה בשנות ההתבגרות ונדמה היה שהיא דווקא הצליחה בזה לא רע.

רק שלאחרונה הרגישה נורית צורך לשתף את קורותיה ולסלול דרך לבנות ולבנים שיקראו את הסיפור לאהוב את עצמם יותר, להאמין בעצמם ולהבין שלא משנה מה הם עוברים, יום אחד זה יסתיים והם יוכלו להתחיל את דרכם מחדש. כי יש בכולנו את הכח להתגבר על הקשיים שחווינו ולהפוך לאדם שאנו רוצים להיות. וזה המסר של הספר.

"איזה מזל שלא קפצתי" הוא ספר עם שליחות שהיא מקווה שהוא יצא לאור בזכות ותמיכת הקוראים.

אתם מוזמנים להיכנס לפרויקט "איזה מזל שלא קפצתי" בהדסטארט

headstart.co.il