הטבע הפראי של רועי

איך ומדוע התחלת לצלם? אני שואלת

“תמיד אהבתי לצלם אבל לא הייתה לי מצלמה… קניתי את המצלמה הראשונה שלי מהמשכורת הראשונה שקיבלתי בתור קצין בחיל המודיעין בצבא קבע ונשאבתי באובססיביות לתחום. התשוקה לצילום בערה בי והתחלתי לחקור את הנושא לעומק ובאופן עצמאי באינטרנט. תוך חודש התחלתי לכתוב מאמרים באנגלית בנושא והקמתי את אתר הצילומים הראשון שלי בו ריכזתי את כל הידע שצברתי כי הרגשתי שאני רוצה לתרום חזרה לקהילת האינטרנט כפי שהיא תרמה לי.

לאחר השחרור עבדתי בחנות צילום, הכרתי המון אנשים, למדתי את התעשייה ואחרי כשנה וחצי התחלתי לצלם צילום מסחרי מכל סוג שהוא על מנת להתפרנס. צילמתי אוכל, אדריכלות, קטלוגים לתכשיטים ו… שנאתי את זה…. סבלתי! זה היה טוויסט שלא ראיתי שהוא מגיע והפסקתי לצלם.”

רועי חשב שהוא איבד את התשוקה לצילום, הודיע לכולם שהוא פורש מהתחום והצטרף לאביו בעסק  בתור יועץ ביטוח פנסיוני.

“אחת המחמאות הכי טובות שאפשר לקבל מבעל חיים היא כשהוא נרדם מולכם – מאחר ואנחנו הכי פגיעים כשאנחנו ישנים. אז כשהניבתן נרדם, אני מבין שהוא סומך עליי לחלוטין” צילום בני הניגאל,

“במשך שנה קמתי בארבע וחצי בבוקר לצלם עד שמונה, אחר-כך החלפתי בגדים והגעתי למשרד, נפגשתי עם לקוחות ובין פגישה לפגישה ערכתי את התמונות שצילמתי ודי מהר פרצה מחדש התשוקה לצילום. במקביל כתבתי מאמרים למגזינים שונים והתחלתי להרצות וגיליתי חיבור יפה בין אהבת הצילום לבין האהבה להדרכה שהתפתחה בשירות הצבאי שלי.”

כשהתחיל להרצות על צילום בפני צלמים מתחילים הבין שהתחום נלמד בארץ בגישה מוטעית. בבתי ספר שונים לצילום נהגו ללמד צילום בצורה יחסית משעממת, ארכאית, עם פילם, בדגש על ההיסטוריה של הצילום ועל התיאוריה. רועי שלא למד במוסד מסודר חשב שנכון ללמד צילום ‘תכלס’ מתוך הנאה, תשוקה, ובדרך חוויתית. ובשנת 2007 הקים את בית-הספר לצילום שלו.

בהתחלה אנשים הגיעו ונרשמו לאחר שקראו מאמרים או גלשו באתר, מהר מאוד חבר הביא חבר, ההתלהבות עברה מפה לאוזן. בית הספר התרחב, תפס תאוצה וכיום, גליץ הוא בית-הספר לצילום הגדול בארץ, עם 1600 מחזורים שלש קורסים, כ-2,300 תלמידים בשנה ועם למעלה מ-24 אלף בוגרים בקורסי צילום בסיסיים ומתקדמים.