"הסיפורים שאנחנו מביאים היום צריכים לאחד את האנשים" -

"הסיפורים שאנחנו מביאים היום צריכים לאחד את האנשים"

ראיון אישי עם יוסי אלפי – מספר הסיפורים, איש התיאטרון, הסופר, המשורר ואיש התקשורת

ד"ר נגה רוזנפרב

פסטיבל מספרי סיפורים ה-29 בניהולו האמנותי של יוסי אלפי יוצא לדרך ● אלפי סיפורים, מאות משתתפים, עשרות מופעים, בעשרה ימים של סיפורים מרתקים מצחיקים ומפתיעים ● 100 ליצחק נבון, 140 שנה לעליית יהדות תימן, 120 שנה לקק"ל, 125 שנה לקונגרס הציוני הראשון, 100 שנה לביקור אלברט איינשטיין בארץ ישראל ● סיפורי שוטרים, סיפורי לוחמים יהודיים ממלחמת העולם השנייה וסיפורי מרגלים, סוד הקסם של חצר כינרת, סיפורם של המושבים בישראל.

אחרי 29 מופעים, ספר לנו איך אתם בוחרים את התכנים ולפי מה אתם מתאימים את התוכן לשנה הנוכחית?
"כל שנה המדינה מספרת סיפור אחר, מפעם לפעם אתה לא מאמין שהסיפורים יכולים להיות כאלה מרתקים. כשהתחלנו ב93' עם ראש העיר יצחק ירון ז"ל, הפסטיבל היה על הכיוון המזרח-תיכוני, שמנו אוהלים בדואים בפינות העיר ליד האולמות, (עוד לא היה תיאטרון גבעתיים ועוד לא היו אולמות מספיק גדולים). שאלו אותי כמה אתה חושב שיגיעו? אמרתי בסביבות עשרת אלפים, אמרו לי – אתה משוגע, אולי יגיעו אלף איש. בסוף באו עשרת אלפים. את הפן המזרח תיכוני הדגשנו עם האוהלים הבדויים, ואפילו עם משפחות בדואיות שהשתתפו, בנוסף הבאנו מספרים כמו חיים לבקוב, אליה נאוי, ז'אק כהן ואפילו דידי מנוסי, (אחד הפיגורות החשובות ביותר) שבא לפסטיבל עם גלביה! כל אחד מהם הביא את הסיפור שלו שנקשר לעניין המזרח-תיכוני. היו אנשים כמו יעקב בנאי שהביא את הסיפור הירושלמי, היום כבר כמעט לא מספרים סיפורים על ירושלים".

"אדם שאתה לא מכיר זה האויב שלך, מה שנסתר מהעין נסתר מהלב, אבל אם אתה מכיר ויודע מי זה ומה זה אתה פתאום מסתכל עליו אחרת. באמצעות הפסטיבל אנחנו יכולים לגרום לאנשים להתמזג זה עם זו..."

איך אתה שומר את התוכן רלוונטי ועדכני?
"מהרגע שמסתיים הפסטיבל באוקטובר, הצעות מגיעות אלי כל הזמן, כולם רוצים לספר את הסיפור שלהם, ואני מקשיב ובורר מתוך הדברים. השנה יש לנו הרבה חגיגות לציוני דרך ואירועים גדולים – 100 שנה ליצחק נבון, 140 שנה לעליית יהדות תימן, 120 שנה לקק"ל, 125 שנה לקונגרס הציוני הראשון, 100 שנה לביקור אלברט איינשטיין בארץ, 90 שנה לתנועת המושבים, 50 שנה לנשים ברבנות ועוד. אם משהו או מישהו הגיעו לישראל לפני מאה שנה או שמונים שנה ושינה את השיח הישראלי, אז זה רלוונטי לעכשיו. הסיפורים תמיד מספרים על העבר, על עכשיו וגם על העתיד.
בשנים האחרונות זה נהיה ברור מאליו שעדות ישראל עומדות על במה, זה לא היה ככה פעם. מה זה סיפורי עדות? פעם בני העדה לא באו לשמוע את הסיפורים כי הם התביישו. אם היית הולך לחאפלה עיראקית היית הולך לקפה נוח שזה מקום מאוד ספציפי ולא רוצה שיראו אותך. כל שנה יש משהו חדש, דברים קורים. הנה פתאום יהורם גאון בן 80, והנה עכשיו אנחנו חוגגים לו ערב בפסטיבל."

בתור מי שבונה מופעים שעוסקים בחברה הישראלית כבר 30 שנה, מה אתה מזהה שהשתנה בשלושת העשורים האחרונים בחברה הישראלית?
"אחד השינויים הגדולים הוא שפעם היינו צריכים לשכנע את האנשים שהסיפור שלנו הוא סיפור שקורה במזרח התיכון כי כולם רצו להיות אירופאיים. היום כבר אף אחד לא אירופאי וכולם רוצים להיות אמריקאיים, אנחנו הולכים ומתרחקים מהמדינה הזו ומאיפה שהיא נמצאת וזה יוצר קונפליקטים. כמובן שחוסר הסובלנות והסבלנות כבר עולה על גדותיו. הסיפורים שאנחנו מביאים היום לא צריכים ליצור קונפליקטים אלא להרגיע ולאחד את האנשים."

היום אתה חושב על סיפורים שירגיעו ויחברו את החברה?
"אדם שאתה לא מכיר זה האויב שלך, מה שנסתר מהעין נסתר מהלב, אבל אם אתה מכיר ויודע מי זה ומה זה אתה פתאום מסתכל עליו אחרת. באמצעות הפסטיבל אנחנו יכולים לגרום לאנשים להתמזג זה עם זו, אם אני מספר על סלוניקי שב-1960 פתאום פרצו האשכנזים לסלוניקי והפכו להיות יהודים סלוניקאים, הם התחתנו עם היהודים הוותיקים זה עם זו והיום כבר לא מבדילים מי היה דורות בסלוניקי ומי היגר מאירופה לשם. אני רוצה ליצור מצב שגם כאן כבר לא מבדילים, עם מאוחד, אבל שזוכר את הסיפורים."

ספר על ערב אחד או על תכנית אחת שהולכת להתקיים השנה שאתה מחכה שכבר תתקיים?
"אני כבר לא יכול לחכות שהפסטיבל כולו יקרה, ויבוא עלי לטובה, אני מרגיש כאילו אני יולד פיל, אני בצירי לידה עצומים. יום אחרי הפסטיבל, ליום הזה אני מחכה."

פסטיבל מספרי סיפורים בניהולו האמנותי של יוסי אלפי יתקיים בחוה"מ סוכות (6.10-17.10) בתיאטרון גבעתיים