22/02/2025
22/02/2025
שבת, 22 בפברואר 2025
כתבות השער

"הכתיבה האישית לא פסקה מעולם וחיכתה בסבלנות"

אלה החיים של נעמי לבנון-קשת

ד"ר נגה רוזנפרב

צילום: איציק רובין

17/1/2025

שתפו:

נעמי לבנון-קשת (74) היא משוררת וסופרת, מראיינת וכותבת עבור מגזין זה. היא תושבת גבעתיים, נשואה באושר זה 33 שנים בפרק ב', עם חמישה ילדים של שני הצדדים וסבתא ל-11 נכדים. אנחנו מכירות כבר שנים, וכעת הגיע הזמן שגם אתם תכירו. נפגשנו לשיחה נעימה על החיים שהובילו לכתיבה בכלל ולספר השירים החדש בפרט.

"הכתיבה האישית לא פסקה מעולם גם אם היו שנים שנדחקה הצידה, וחיכתה בסבלנות. הרשיתי לעצמי להעביר אותה ממש לקדמת הבמה רק בערך בעשר השנים האחרונות כשהעזתי להוציא לאור את ספרי ומכאן ואילך כבר היה ברור שמעתה זה חלק בלתי נפרד וחשוב מאד בחיי"

מהם הזיכרונות והחוויות שלך מחיפה של ילדותך?

"הכל התחיל בשכונת הדר בחיפה של שנות החמישים. שכונה בורגנית מהוגנת של פקידים ועקרות בית. רוב כמעט מוחלט של ניצולי שואה ו…צברים – תופעה שהדהימה אותנו הילדים ועוררה בנו קנאה: הורים בגיל הורינו שנולדו בארץ! פלא! רוב מכריע של חילונים בנוסח חיפה האדומה של פעם, עם מצעדי האחד במאי ועם מצעד המחולות השנתי, והתחבורה הציבורית בשבת, ולצידם, ממש בחצרות הצמודות – חרדים. שבילדותנו קראנו להם 'אדוקים'. וכולם, אבל ממש כולם, חיו בהרמוניה אלה לצד אלה, כשבנוסף, ובסמוך בקצה הרחובות הקטנים של ילדותנו, בואדי, התגוררו ערבים, שגם איתם התנהלו יחסי שכנות טובים ושקטים" היא מספרת.

"זו הייתה לי חיפה של ריח אורנים ומצע מחטיהם שמתחתיו צמחו פטריות, האורניות, שיצאנו ללקט בשבת אחרי הגשם. זו חיפה של פריחת רקפות וכלניות, כרכומים וסתווניות – בכל אשר פנינו. זו חיפה שהערביות מהואדי היו מביאות למכירה סברסים ותאנים, הכל 'אסלי', ומוכרות בפינת הרחוב וכל עקרות הבית, והילדים כמובן – מחכים בתור בסבלנות. והרב החרדי מהחצר הצמודה לשלנו היה בא לביתנו ומזמין את כולנו לשבת עמם בסוכה בערב החג." נזכרת נעמי.

"זו הייתה הקרקע עליה צמחתי ובה הכיתי שורשים. בית ספר יסודי, תנועת נוער – שנה ב'בני עקיבא' ואחר כך שנים ב'צופים', בחיפה גם למדתי בשקידה בלט במשך 8 שנים רצופות פעמיים בשבוע."

"הספר החדש שאך זה יצא לאור, 'שורשים מתארכים באוויר' , התבשל בתוכי עשרות שנים. היה ברור לי שכבת לאמא ניצולת שואה אני חייבת: לעצמי, ומחוייבת: לזיכרון השואה"

מתי הגעתם לגבעתיים?

"בשנת 1965 עברנו לגבעתיים, למדתי במגמה הספרותית בתיכון 'קלעי' ורקדתי בלט במסגרת הסטודיו של בת דור. כנערה בת 15 לא הבנתי אין זה שאני לא רואה סביבי, בשכונת מגורי, חרדים וערבים, ולמה אין אוטובוסים בשבת. מאז אני כאן, בגבעתיים, עם גיחה די ארוכה, בשנות העשרים לחיי, לרמת גן, בה נולדו ילדי."

ספרי על הדרך המקצועית שלך שהובילה אותך אל הכתיבה –

"בשנים המוקדמות מאד לחיי החלה גם הכתיבה האישית. שירה. ומעט סיפורים. לגמרי לעצמי בלי להראות לאיש. לעתים נחשפו הסיפורים בשעורי 'חיבור'- כן פעם היה דבר כזה בבתי הספר, ואהבתי מאד את השעורים האלה כי בהם נתתי דרור לדמיון, וגם הצטיינתי במקצוע הזה.
בחיפה התעצבה אהבתי לספרים, לתיאטרון ולקולנוע. בספריה העירונית הייתי אורחת קבע, לעתים פעמיים ביום. משנוסד התיאטרון העירוני בתחילת שנות הששים, פקדתי אותו בקביעות. המעבר לגבעתיים והקירבה לתל אביב אפשרו להתרוצץ בין התיאטראות השונים, לצד קולנוע כמובן. קריאת-בליעת ספרים מעולם לא פחתה. להיפך.

כשנכנסתי לשוק העבודה, מהר מאד הגעתי לעיתונות. בגיל 27 השתלבתי בשבועון 'לאשה' ובו עבדתי במרץ רב ובהצלחה לא מבוטלת במשך 27 שנים הבאות, זאת לצד המשפחה, בעל וילדים, כשבנוסף תמיד גם למדתי, והשתלמתי, ותוך כך סיימתי תואר ראשון במדעי הרוח בהצטיינות.

עם פרישתי המוקדמת מ'לאשה' המשכתי בכתיבה, הפעם גם מכיוונים נוספים ומרתקים: לצד כתיבה עיתונאית התחלתי לערוך ספרים בהוצאות ספרים שונות, וכן לכתוב ביוגרפיות לאנשים ולישובים – תחום שמרתק אותי עד היום. במקביל ביימתי חמישה סרטים דוקומנטריים על נכי צה"ל, במסגרת בית הלוחם של תל אביב" היא מוסיפה בגאווה.

מתי עברת לקדמת הבמה הספרותית?

"הכתיבה האישית לא פסקה מעולם גם אם היו שנים שנדחקה הצידה, וחיכתה בסבלנות. הרשיתי לעצמי להעביר אותה ממש לקדמת הבמה רק בערך בעשר השנים האחרונות כשהעזתי להוציא לאור את ספרי 'הרווח שבין המלים' (הוצאת מדיה 10), ומכאן ואילך כבר היה ברור שמעתה זה חלק בלתי נפרד וחשוב מאד בחיי.

במקביל לשירה, שהחלה להתפרסם בכתבי עת ספרותיים שונים ובאנתולוגיות שונות, חזרתי לעוד אהבה ישנה: כתיבת סיפורים קצרים. שגם הם התפרסמו ומתפרסמים בכתבי עת ספרותיים לא מעטים.

בשנים האחרונות אני לוקחת חלק די בקביעות בכיתות-אמן של  המשורר רוני סומק, אמן ואדם מעודד ומדרבן מאין כמוהו, ולאחרונה גם בסדנת כתיבת פרוזה של אשכול נבו ואורית גידלי. המפגשים האלה, בחברת אנשים יוצרים ובהנחיית כותבים מוכרים ומנוסים – מאתגרים ומפרים מאד.

באביב של 2023, זכו שני סיפורים קצרים שלי במקומות הראשונים בשתי תחרויות כתיבה שונות: 'שיינה-יפה' זכה במקום הראשון בתחרות השנתית של הוצאת 'כתב', של המו"ל משה מנשהוף, והסיפור 'מסע' זכה במקום הראשון בתחרות הספור הקצרצר של אגודת הסופרים והסופרות בישראל שאני נמנית עם חבריה."

"הספר עוסק בזיכרון השואה דרך העיניים שלי, כילדה, כנערה וכאשה בוגרת, וזה בעצם העיניים של דור שלם שגדל בצל ענני העשן של אירופה שהגיע עם הורינו משם"

מה מיוחד בספרך החדש ואיזה צורך הוא בא למלא?

"הספר החדש שאך זה יצא לאור, 'שורשים מתארכים באוויר' (הוצאת אשכולות פואטיקה), התבשל בתוכי עשרות שנים. היה ברור לי שכבת לאמא ניצולת שואה אני חייבת: לעצמי, ומחוייבת: לזיכרון השואה. ה'מה' הזה משותף, לדעתי לפחות, לכל בני הדור שלי שגדלו בבתים של הורים ניצולי שואה.

הוא עוסק בזיכרון השואה דרך העיניים שלי, כילדה, כנערה וכאשה בוגרת, וזה בעצם העיניים של דור שלם שגדל בצל ענני העשן של אירופה שהגיע עם הורינו משם. ובכלל, 'שם' הייתה מילה טעונה בילדותי, כי כשהם, המבוגרים, היו אומרים אלה לאלה 'שם', בעיקר ביידיש, הם ידעו בדיוק למה הם מתכוונים אבל אנחנו לא ממש ידענו והיינו בטוחים שזה שם של מקום, ובחושים של ילדים הבנו שזה כנראה מקום לא טוב.
אבי ז"ל, למרות שהגיע מרוסיה לארץ כנער צעיר בן 17 בשנת 1935 – השאיר מאחור אם ושני אחים קטנים והבטיח להביא את כולם כשיסתדר בארץ. זה לא קרה. הגרמנים הגיעו לאותה עיירה וחיסלו את כל תושביה היהודים. שנים הוא לא סלח לעצמו על כך ויש שיר בנושא כאוב זה בספר שלי. במשך שנים ארוכות דחיתי את העניין ואמרתי לעצמי שכל עוד אמי בחיים – לא אוציא את הספר. אבל אמי, תבל"א, מאריכה ימים ושנים ובפברואר השנה תציין 97 שנים. היא ניצולת שואה שכילדה עברה מחנות ריכוז קשים בפולין ולא כל כך הרבתה לדבר על עברה, לפחות בילדותי. בהמשך, כשהנכדים התבקשו לעשות 'עבודות שורשים' – הם דובבו אותה ואז היא סיפרה להם הרבה, וראיתי שזה עשה לה טוב.

השנה האחרונה של המלחמה הפעילה ביתר שאת את בלוטות הזיכרון, ערערה אותה ואז גם הבנתי שאין לטעם לחכות עוד.

מתגובות שאני מקבלת מאנשים שקראו את הספר אני מבינה שהוא נוגע גם בנימי נפשם, מעלה בהם זיכרונות, ואגב ממש לא מוכרחים להיות ממזרח אירופה כדי להזדהות עם הדברים. כאב הוא כאב הוא כאב. ואנשים יודעים לזהות אותו."

 

כרייכת הספר 'שורשים מתארכים באויר'

מקבץ שירים / נעמי לבנון-קשת

כנפיים

כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים,

בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁאַחֲרֵי

הַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה הַהִיא,

כֻּלָּם דִּבְּרוּ עַל 'קְדוֹשֵׁי הַשּׁוֹאָה'

וְלֹא יָדַעְנוּ מָה זֶה וְאֵיךְ נִרְאֶה קָדוֹשׁ

וּמָה עוֹשֶׂה מִישֶׁהוּ לְקָדוֹשׁ.

וְרַק אֲנִי רָאִיתִי

אֶת מָה שֶׁאַף אֶחָד מִלְּבַדִּי לֹא רָאָה:

שֶׁלְּאִמִּי הָיוּ כְּנָפַיִם.

וּכְשֶׁעָמְדָה בָּאוֹר – הֵן זָהֲרוּ

וְרָטְטוּ, וְנִפְרְשׂוּ קִמְעָה, בַּעֲדִינוּת,

לֹא רוֹצוֹת לִמְשֹׁךְ יוֹתֵר מִדַּי תְּשׂוּמֶת לֵב.

אַף אֶחָד לֹא רָאָה אוֹתָן.

אֶת הַכְּנָפַיִם שֶׁלָּהּ.

וְרַק אֲנִי רָאִיתִי

שֶׁיֵּשׁ לָהּ.

======

שרשי אויר          

בְּגִיל מְסֻיָּם, לֹא בָּרוּר בְּדִיּוּק לָמָּה וְאֵיךְ, פִּתְאֹם, לְצַד שְׂעָרוֹת הַשֵּׂיבָה, צָמְחוּ לִי שָׁרְשֵׁי אֲוִיר. בַּהַתְחָלָה הִתְעַלַּמְתִּי. אַחַר כָּךְ חָשַׁבְתִּי: יִנְשְׁרוּ מֵעַצְמָם. וְלֹא. הֵם הִמְשִׁיכוּ לִצְמֹחַ. לְהִתְאָרֵךְ עוֹד וְעוֹד. מוֹשְׁכִים לְאָחוֹר, לִמְחוֹזוֹת יַלְדוּת נִשְׁכַּחַת. מְגֻעְגָעָת. מְחֻיֶּכֶת. אַךְ גַּם לֹא בְּרוּרָה עַד תֹּם, מְפֻחֶדֶת מִסִּפּוּרִים יָד-רִאשׁוֹנָה-בְּמַצָּב-רַע, שֶׁהִגִּיעוּ עִם הַמִּטְעָן הַדַּל מִ'שָּׁם'. אוֹתוֹ מָקוֹם בּוֹ נִמְחֲקוּ הַחַיִּים בְּאַחַת וְעָלוּ בֶּעָשָׁן. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד אָזַרְתִּי עֹז וְקָפַצְתִּי רֹאשׁ לִבְרֵכַת הַשָּׁרָשִׁים הָרְחוֹקָה וְהִיא הָיְתָה צְלוּלָה לְהַפְלִיא. מְפַתָּה. מַזְמִינָה לִשְׂחוֹת בֵּין הַצְּחוֹקִים וְהַדְּמָעוֹת, בֵּין הַמַּר וְהַמָּתוֹק, וְלִשְׁאֹב מִמֶּנָּה כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ. וְהַזְּמַן הָיָה כִּדְגֵי הַנַּקַּאי הַמְּטַהֲרִים מַיִם עֲכוּרִים.

====== 

גמר חשבון

בְּאֶמְצַע הֶעָשׂוֹר הָעֲשִׂירִי לְחַיֶּיהָ

אִמָּא שֶׁלִּי,

בּוֹגֶרֶת מַחֲנוֹת רִכּוּז קָשִׁים,

יַלְדָּה

בּוֹדְדָה בָּעוֹלָם,

קָמָה בְּכָל בֹּקֶר

פּוֹתַחַת חַלּוֹן, מַפְנָה אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת

לְעֵבֶר פּוֹלִין וְגֶרְמַנְיָה

וְאוֹמֶרֶת: 'הִנֵּה לָכֶם. אֲנִי פֹּה. וַאֲנִי אַחְלִיט

מָתַי אֲנִי הוֹלֶכֶת. לֹא אַתֶּם! רַק אֲנִי'.

וְעוֹד מְרִימָה אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת לַשָּׁמַיִם

וְאוֹמֶרֶת: 'וְהִנֵּה גַּם לְךָ. שֶׁהֶחְלַטְתָּ לָצֵאת לֶחָלָ"ת

בְּדִיּוּק בְּ-1 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר 1939 וְנֶעֱלַמְתָּ. לֹא גְּלוּיָה

מְצֻיֶּרֶת, לֹא ד"ש, לֹא צטעלע. כְּלוּם.'

 

אֲבָל עַל הַנֵּרוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת,

בְּפָמוֹטֵי הַכֶּסֶף שֶׁהֵבִיאָה אִתָּהּ מִגֶּרְמַנְיָה

שֶׁאַחֲרֵי-הַמִּלְחָמָה הִיא לֹא מְוַתֶּרֶת.

לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן.

 

לָמָּה לְהִתְקַטְנֵן

רֶגַע לִפְנֵי הַסּוֹף.

המגזינים

עשו מנוי למגזין 'גבעתיים פלוס',

בכל גיליון כתבות וטורים מעניינים ומעמיקים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!

עשו מנוי למגזין 'רמת גן פלוס',

הישארו מעודכנים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!
אל תפספסו הכתבות האהובות
Shape
Shape
אולי יעניין אותך
כתבות השער
כתבות השער

זהו עצם העניין

ד"ר ערגה הלר היא חוקרת תרבות, מרצה בכירה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע ● מתמחה בעיצוב הזהויות העברית והישראלית בספרות ילדים, ספרות שואה וספרות פנטזיה

קראו עוד »
זרקאור

מיזם של בית, אהבה וזיכרון

העוגיות שעינב אלקיים לוי ז"ל, אשתו של אור לוי ששב משבי חמאס, נהגה להכין לבנם אלמוג, שמסמלות בית, אהבה וזיכרון – הפכו למיזם הנצחה קהילתי בגבעתיים

קראו עוד »
החיים הטובים

חנוכה 2024 חגיגת סופגניות

אז החורף כבר כאן ואיתו מתקרב בצעדי ענק חג החנוכה – החג הכי משמין בשנה. בדקנו ומצאנו עבורכם את הסופגניות ששוות את הקלוריות ואת הספורט שצריך לעשות אחרי… שיהיה חג טעים!

קראו עוד »
Shape
Shape

המדריך להזמנות

08/12/2021

אך ורק פיצה, סה טו

חשבתי שבקיץ החם שלנו שום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי עד שגיליתי שרשת גולדה ובמבה אסם שילבו את הטעמים האייקונים והאהובים במוצר אחד קייצי במיוחד
07/15/2020

קונדיטור מנצח לא מחליפים

קונדיטור מנצח לא מחליפים הקונדיטור עמית כהן, בימים כתיקונם הקונדיטור של מסעדת השף – Topolopompo – טופולופומפו, אופה את החלות הכי טעימות שאכלנו עם מלח ים אטלנטי, שומשום, גרעיני חמניה או גרעיני דלעת, עוגות השמרים
06/24/2021

לאכול בגבעתיים ולהרגיש בפאריז

בין הבולנז'רי לפטיסרי של נורית לאכול בגבעתיים ולהרגיש בפאריז The Pastry Box היא קונדיטוריה בסגנון צרפתי של הקונדיטורית נורית צ'יטיאת המציעה מגוון מאפים צרפתיים, עוגות (שמרים, מוס, ראווה), לחמי מחמצת מיוחדים בטעמים (פרמזן, בזיליקום, קצח
12/12/2020

נוּלה ופריקסה זה סיפור אהבה

נוּלה ופריקסה זה סיפור אהבה נוּלה מזמינה אתכם גם בחג החנוכה להתפנק במארז פריקסה מלא בכל טוב מור מילר או נוּלה בשבילכם אוהבת את המטבח כבר מילדות ומבשלת מגיל 8. לאורך השנים היא למדה טכניקות
01/11/2021

ללושה – אפייה ביתית מדוייקת

לטעום. להתרגש. ליהנות. 'ללושה' – אפייה ביתית מדוייקת אם אתם משוגעים על עוגיות שוקולד צ׳יפס, עוגיות קריספיות עם תוספות מושחתות כמו כדור פררו רושה, קוביות קינדר, עוגיות לוטוס, מרשמלו קטנים או בייגלע מצופה שוקולד, אז
11/27/2020

חגיגה מתוחכמת

חגיגה מתוחכמת שגיב מלול הוא שף קונדיטור שפתח פטיסרי וקרא לה על שם בתו ליאן. הסופגניות שלו מעולות וזכו אצלינו לצל"ש, כאלה שענו על כל הציפיות! גודל אידיאלי, בצק אוורירי כמו ענן, מפוצצות במילוי מתוחכם
01/04/2022

מוצ'ה עושים אוכל איטלקי באהבה

במוצ'ה עושים אוכל איטלקי באהבה בר פנזור האהבה שלנו לאוכל איטלקי הביאה אותנו ביום חורפי מעונן להזמין את מנות הרחוב החדשות של מוצ'ה. אחרי הצצה בתפריט, המשימה הושלמה, ההזמנה בוצעה ומהר מאוד הגיע השליח עם

מצטרפים למגזין מעורר מחשבה ומהנה

מנוי בהטבה ללא תשלום למגזין 'גבעתיים פלוס'

מנוי בהטבה ללא תשלום למגזין 'רמת גן פלוס'

נשמח לשמוע מה שיש לך להגיד לנו

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!