אי שם בהררי תימן ובעדן, סבא שלי – עובדיה עדני זצ"ל, היה מרפא עם צמחים ותבונת לב, שהייתה ייחודית לו. זה נמשך בביתו במושב אחיעזר בארץ. מטופליו הגיעו לישראל מכל עבר, גם ממדינות ערב,  אשר רק עכשיו הן חלק מהסכמי אברהם. אבא שלי ז"ל, בנוסף לכל עיסוקיו, המשיך בדרך אבות. ואני כמותם מאמינה בנפלאות הטבע.

אנשים רבים מחוברים לטבע ולסביבה, ובית ממלוק הוא דוגמה לכך. בית ממלוק, בית המרקחת של יצחק איזידור ממלוק, מחלוצי הרוקחות ורפואת הצמחים בארץ ישראל. הוא נולד ב-1877 בגרמניה, עלה לארץ ב-1907 והביא עמו לא רק ידע מקצועי נדיר אלא גם נשמה ייחודית. הוא היה איש של רוח וחומר, פעל לצד הרצל בקונגרסים הציוניים ועבד כרוקח ראשי בבית החולים הגרמני 'ואהלאלה', אשר שכן בשכונת הטמפלרים ובהמשך בשרונה. ממלוק שירת את כלל תושבי האזור – יהודים וערבים כאחד, בהקשבה ובעשבים לרפואה והכל נפסק עם פרוץ המלחמה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, שב לארץ ישראל, נישא למרים לבית אפנצלר והקים את ביתם בשכונת בורוכוב בגבעתיים. הבית נפתח ב־1944, בבורוכוב 12 – בית מרקחת, שהוא מרחב של חמלה. חולים, שלא יכלו לשלם בכסף, נתנו תוצרת חקלאית, וחליטות נעשו מעלי האקליפטוס שבגינת המשפחה. הוא רקח תרופות וגם השתמש בנענע ,בסרפד, בבבונג, שהפכו לחומרי גלם של רפואה, אשר הקדימה את זמנה. הכין משחות מזפת ומינרלים מים המלח, טיפל בבעיות עור ובמחלות מעיים, ופיתח קו של רפואה אלטרנטיבית הרבה לפני שהמושג הפך לאופנה. הוא היה צמחוני, האמין ברפואה מונעת, בכוחה של הקשבה, בטבע ונפלאותיו.

בית המרקחת פעל עד פטירתו ב-1970. מאז, הבניין נותר על תילו, דומם אך לא שותק. מולו הוקם גן ממלוק, גן לצמחי תבלין ומרפא, ומעליו מתנוסס שלט הנצחה המזכיר, למי שעובר שם, שלא כל נכס נמדד רק בגובה קומה או בזכויות בנייה. לפעמים, הנכס האמיתי הוא סיפור חיים.

בחיבור הרמוני בין טבע והיסטוריה, נקיים מפגש 'יוצאים מהטור לתור' ביום חמישי 21/08/25 בשעה 18:00.