פסיפס של תרבויות

בתוך עולם, שלעיתים נראה מקוטב, מבנה זה מזכיר לנו, שאפשר לשמור על ייחוד ומסורת אבות ועדיין לחלוק מרחב משותף, קיר אל קיר, לב אל לב. זוהי קהילה שצומחת מתוך הכרה בערכו של האחר. החיבור הזה בין קהילה לצמיחה קיבל משמעות נוספת בתכנית הרדיו שלי 'מאורות', כשהאורח שלי, סעדיה דנן, בחר להשמיע את השיר "בזכות התורה", מתוך כנס 'לך כנוס' לזכרו של עמיחי ויצן ז"ל. עמיחי, שהיה מחנך ועובד סוציאלי, חי את ערך הקהילה בכל נימי נפשו. בשבת, השבעה באוקטובר, כשהאזעקות פילחו את השקט בקיבוץ כרם שלום, הוא לא היסס. "בדיוק בשביל זה התאמנו כל החיים", אמר ויצא להגן על הבית כחלק מכיתת הכוננות.

עמיחי נפל בקרב, אך כפי שספד לו אביו בבכי: "עמיחי הסתלק מאיתנו בגיל שלושים ושלוש, וביום האחרון שלו קיבל הרבה שנים של חיים… כל השנים שיאריכו ימים חבריו וצאצאיהם – אלו השנים שלו". הוא הקריב את שנותיו, כדי להעניק מאות שנים של צמיחה לאחרים.

בכרם שלום ניטע לזכרו עץ זית. הזית, ששורשיו עמוקים וענפיו מסמלים שלום, הוא הביטוי המדויק לצמיחה אישית וחברתית. כמו המבנה המיוחד של היכל עמישדי, המאגד בתוכו קולות שונים לתפילה אחת גדולה, כך גם דמותו של עמיחי מזכירה לנו, שהחוסן שלנו טמון ביכולת להיות שם אחד עבור השני.

שומרי הסף של הרוח הישראלית

שימור מבנים, עצים ואיכות של קהילות  זו בחירה להיות חלק ממשהו גדול מאיתנו. זוהי האחריות שלנו – לבנות קהילות המאפשרות לכל יחיד לצמוח, מתוך ידיעה שכולנו רקמה אנושית המרכיבה מגוון זהויות.

לאחרונה, נחשפתי לפרויקט 'שומרי הסף', של הרשות הלאומית לביטחון קהילתי. מודל זה מכיר בידע המצוי בידי אנשים שונים בקהילה וכן בפוטנציאל הגלום ביכולתם להתערב ולמנוע התנהגויות סיכון.  אני רואה חשיבות עליונה בפרויקט זה למניעת אובדנות. בדיוק, כפי שעמיחי זיהה סכנה בשערי הקיבוץ, הפרויקט הזה מלמד אותנו לזהות את הסדקים בנפש של הסובבים אותנו. קהילה חזקה, היא כזו שחבריה הם שומרי סף זה לזה – ערים למבט כבוי, לשתיקה ארוכה מדי, או לקריאה לעזרה שאינה נאמרת במילים. הקהילה היא המרחב שבו אנו מוצאים נחמה, כוח ותקווה. היכל עמישדי ממחיש את שומרי הסף של הרוח הישראלית.