הרבתה לארח ולהתארח

בהיותה בת 17 עזבה אביבה את בית ההורים ועלתה לירושלים ללמוד בסמינר לתזונה על שם חנה בבלי, ברוממה. היא למדה תזונה, בישול, קורסים על גוף האדם, תורת החומרים ומעט על עריכת שולחן כראוי. "אבל דווקא את תחום עריכת השולחן למדתי בעיקר מהבית, מאמא שלי, ובהמשך: מהחיים"- היא מסבירה.

במהלך הלימודים הכירה את יעקב אבידור לבית אבושדיד, שהיה מבוגר ממנה בשמונה וחצי שנים, וב-1959 בהיותה בת 19 נישאה לו והזוג התיישב בבאר שבע, "כי שם יכולנו, בכוחות משותפים ובעזרת ההורים ומשכנתא- לקנות דירה צנועה"- היא צוחקת. אביבה החלה עושה את צעדיה הראשונים כמורה לכלכלת בית ויעקב עבדה אז בבנק לסחר חוץ, עד שהוצע לו לצאת לשליחות מטעם התעשייה האווירית – לקנדה.

במהלך שלוש השנים, בהם התגוררו במונטריאול ובטורונטו, הרבתה לארח ולהתארח ובמקביל ליקטה רעיונות, מנהגי אירוח, וכמובן הרבה מאד פריטים.

מקנדה נחתה המשפחה הצעירה היישר בדרום גבעתיים וכאן הם מתגוררים כל השנים, שבמהלכן המשיכה אביבה, בצד גידול המשפחה, לארח – הדבר האהוב עליה מכל, וללמוד עוד ועוד בתחום, כשבמקביל היא חוזרת להוראת כלכלת בית.

"לימדתי חינוך ונימוסים, להכיר את כל כלי המטבח ושימושיהם, סדר וניקיון, ואת תורת החומרים: עץ, מתכת, פורצלן, קרמיקה ועוד. ותמיד, בסוף כל שעור היינו מכינים מאפה או פשטידה, שהם היו לוקחים הביתה" מספרת אביבה.

"במשך השנים, בכל המקומות בהם הייתי, לבד ועם בעלי, בארץ ובעולם למדתי את מנהגי האכילה של כל מקום, מנהגי עריכת השולחן ועריכת מזנונים בכל מדינה, ובכלל את מנהגי האירוח של עמים וארצות. הרבה מאד למדתי גם מתלמידי ותלמידותי, מכל העדות, ששיתפו אותי במנהגי השולחן שלהם בחגים ובימות החול.  יש לי בבית מאות מפות בכל הצורות הגדלים והצבעים, הרבה כלים מכל הסוגים. כל דבר דקורטיבי מוצא את מקומו ואת שימושו אצלי. עם השנים גם קניתי ממכירות של אנשים שחיסלו את תכולת ביתם מסיבות שונות. כל השנים אירחתי. בלי סוף. 18-20 איש בכל פעם, והשקעתי המון מחשבה בנושא, כשחודשיים קודם לאירוח הייתי מתאמת ומוודאה שהתאריך מתאים לכולם. היום אני כבר מארחת פחות כי פיזית הכל יותר קשה לי. לאו דווקא הבישול – זה החלק הקל. אלא שהאירוח עצמו, הזזת הרהיטים, עריכת השולחן הגדול- זה כבר קשה לי".