היגוי חד ומדוייק

על מנת לאתגר את הסיטרואן החשמלית בדרכים מענייניות, פנינו לכיוון שער הגיא, בו פנינו ימינה על כביש 38 לכיוון דרום, במחלף אשתאול פנינו מזרחה אל כביש 395 שעולה לכיוון צובה.

בניגוד לפעמים בהם אנו עולים בכביש הצר והיפהפה הזה (מומלץ בעיקר אחרי ירידת שלגים), פנינו באפשרות הראשונה שמאלה אל תחילת דרך נוף יער הקדושים.

דרך הנוף אשר חלקה רבודה אספלט וחלקה בעפר כבוש ומהודק, אינה מהווה אתגר לצרפתייה שמתליה המופלאים עוצרים כל רטט בדרכו אל תא הנוסעים, וגם גובהה היחסי מהווה כאן יתרון, למרות שאין בעיית מעבר לכל כלי רכב, אבל הסיטרואן "שלנו" עושה את הדרך הזאת בנעימים.

דרך הפסלים -שחוצה את יער צרעה לכל אורכו, מתפתלת בין אתרי היער לאורך כתשעה ק"מ. הפסלים גולפו על ידי אמנים, שקק"ל סיפקה להם גושי סלעים. היצירות הוצבו לאורך הדרך והפכו למכלול מיוחד של פיסול סביבתי. יצירות אחדות מדגישות את השתלבותן בנוף ואחרות את עברו של האזור.

גם כאן חלק מהדרך הוא כביש אספלט או עפר כבוש, ועביר לכל רכב.

גם הדרך הזאת לא מהווה כל אתגר לסי החשמלית ששומרת על איפוק ודממה, ומשתלבת להפליא בדממת הטבע.

אין ספק כי הנסיעה הרגועה, הירידות והסיבובים בהם הרכב בלם את עצמו ואחזר אנרגיה הוסיפו עוד קצת למרחק האמיתי אותו נסענו.

דווקא ברגע בו לא נזקקתי לכבלי החיסכון, בזמן החזרת הרכב אל חניון היבואן, שחררתי את הסוסים לדהור, ואז באמת מורגש הכוח החשמלי במלוא תפארתו. מלוא עוצמת המומנט מאפשרת לצרפתייה להדגים כוח מתפרץ מהו.

ההיגוי החד והמדויק, מערכות הבטיחות שמגבות כל פעולה, המתלים שמשככים  כל מהמורה הופכים כל נסיעה לחוויה מענגת.

עברתי עם סי4 החשמלית כ-450 ק"מ, והתנסיתי במספר אופנים של טעינה כחלק מהמבחן עצמו. עמדת טעינה ביתית היא גיים צ'אנגר, וזאת בשל העובדה הפשוטה האומרת כי מרבית האנשים לא נוסעים כל יום 350 ק"מ, אי לכך ברגע שקמים בבוקר עם סוללה מלאה, סביר מאד להניח כי זה יספיק ליום מלא, ומי שנוסע רחוק יותר יאלץ מן הסתם לתכנן נסיעה עם עצירה לטעינה.

העולם הירוק הוא הרבה יותר שקט, ויש בו אופטימיות לעולם טוב יותר.