ילדות

"גדלתי בשכונת רמת השקמה שברמת גן. למדתי בבית ספר יסודי 'עתיד' במסלול תגבור לימודי יהדות, שם לראשונה גם עמדתי על במה בכיתה ב', בטקס ראש חודש אדר ושיחקתי את המן הרשע בהצגת פורים. המשכתי לתיכון 'תלמה ילין' שבגבעתיים, במגמת התיאטרון.

במשך שנים רבות הייתי הילד הכי נמוך בכיתה, בשכבה, וכמעט בכל מקום שהייתי בו עד גיל 18. רק כשהתבגרתי, גדלתי ויצאתי מהמשבצת הזו, הבנתי שמלבד הנשמה, הגוף שלי הוא מה שמייחד אותי כאדם, ובפרט כשחקן בכל השנים האלו.

בתום התיכון עשיתי שנת שירות בעיר צפת, פרקתי את הפיקה, עברתי תהליך שיקום והתגייסתי כלוחם לחיל התותחנים שם שירתי ביחידות מיתר ומורן. שנה לאחר השחרור התחלתי את לימודי המשחק ב'בית צבי'."

הבמה

"דרכי אל הבמה החלה בקייטנות קיץ של תיאטרון יהלום, המשיכה בחוג הדרמה של תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער בגיל 12-13, שם הכרתי את במאית הדיבוב אורלי קטן שלימדה אותי את רזי המקצוע. עם השנים הפך הדיבוב מתחביב למקצוע. זו הגשמת חלום עבורי, לקחת חלק בדיבוב דמויות שעליהן גדלתי בעצמי כילד. בין התפקידים שעשיתי: סנופקין מהמומינים, דייגו מ'רוץ דייגו רוץ', פאוור ריינג'רס, 'צעצוע של סיפור 3', בקוגן ועוד. לאחרונה יצאו שני סרטי קולנוע חדשים בהם דיבבתי בתפקידים הראשיים: בסרט 'לוקה', את דמות הרשע ארקולה ויסקונטי, ובסרט "בקצב הג'ונגל" את פניפ החייזר הסגול.
לפני עשור בדיוק, שיחקתי במחזמר 'צלילי המוסיקה' של תיאטרון הסיפרייה בבימויו של ארתור קוגן – שהיום משמש כמנהל האומנותי של בית צבי.  הייתי יושב באולם בהפסקות שבין החזרות ולומד למבחנים בהיסטוריה.

בהמשך שיחקתי בהצגה 'ריצ'ארד השלישי' בתיאטרון הקאמרי  ב'גטו' וב'דג מוסר', ולאחר השרות הצבאי, נרשמתי לסוכנות של דנה ליטוין ודרכה התקבלתי להצגה 'קופסה שחורה' בבית ליסין בבימויו של חנן שניר. המפגש עם משפחתו של עמוס עוז – שעל פי ספרו נכתב המחזה – בתום אחת ההצגות היה רגע מאוד מעצים עבורי. לאורך שנה א' המשכתי לשחק בהצגה עד שהגיעה הקורונה וסגרה את התיאטרון לתקופה – מה שהבהיר לי כי עליי לסגל לעצמי אפיקים מקצועיים נוספים מלבד המשחק."