fbpx

שיינה-יפה

סיפור קצר

 

נעמי לבנון-קשת

שתפו:

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter

גם שיינה-יפה הייתה יושבת בשעה הזו במרפסת שלה. לבדה. ליד כוס התה וקוביית הסוכר על הלשון. לוגמת בשקט, טועמת מהביסקוויטים הפשוטים שאותם טבלה קודם בתה. מלטפת את שלוש החתולות שלה, שמידי פעם אפשר היה לשמוע יללת עונג חלושה שלהן

השכנים לא הכירו אותה. לא באמת. ראו אותה מידי יום יוצאת לקניות,  סל פשוט תלוי על זרועה, מישהו ראה אותה לעתים בסניף קופת חולים כללית אבל לרוב היא התעלמה. הפנתה ראש כאילו לא מזהה וכשלא הייתה ברירה הייתה מהנהנת באי נוחות. אחת לחודש דפקו בדלת כדי לקבל את תשלום הוועד, וקיבלו, בלי מילה.  אבל לא באמת הכירו וגם לא טרחו. היא הייתה שקטה, קימצה במלים, לא עניינה אף אחד מהם, כל עוד לא הפריעה את השלווה המרכז-כרמלית הוותיקה המהוגנת.

הם אפילו הסכימו לשתוק ולא לעשות ענין מהעובדה שתמיד, אבל ממש תמיד, האכילה אינספור חתולי רחוב. מילא בבית. ידעו שיש לה שלושה חתולים. אבל בחוץ – זה היה ‘הקטע’ שלה: חתולי רחוב. היו ששמעו אותה ממלמלת לעתים: ‘אף אחד לא צריך להיות רעב בעולם הזה’.

אשה בודדה הייתה שיינה-יפה, שאיש לא ידע עליה כמעט דבר.  למה היא לבד? יש, או היה, בעל בתמונה? ילדים? פשוט כלום. היא שותקת והם לא שואלים. ולא ברור מה קדם למה. על תיבת הדואר היה מודבק פתק בכתב יד מוקפד: שיינה-יפה פרנקל. שכן אחד תהה פעם למה כפל השם: גם שיינה וגם יפה, ומישהו אחר נידב הסבר ואמר שבטח פקיד הסוכנות עיברת לה את השם כשירדה מהאניה שהביאה אותה משם, כמו שעשו אז לכולם, והיא התקשתה כנראה להיפרד מהשם שנתנו לה הוריה ולהסתגל לחלופה העברית. כך או כך, יפה היא לא הייתה.

מישהו ידע לספר ששמע מישהו אחר שהכיר אותה פעם, בחיים אחרים, וסיפר שהיא ניצולת אושוויץ. היו מעטים שגם ראו בחטף את המספר שעל היד, למרות שלרוב הקפידה ללכת בשרוולים ארוכים. אותו שכן גם הוסיף שכנערה צעירה עברה את הניסויים של מנגלה. שהייתה לה תאומה שמתה שם. לא ברור מאין שאב את המידע הזה אבל זה ריכך מעט את היחס אליה. למרות שרוב השכנים בבניין חוו על בשרם, מי יותר ומי עוד יותר, את זוועות השואה, ואלה שנמלטו בזמן, בין לרוסיה ובין לפלשתינה, איבדו בני משפחה רבים. בכל זאת, פה מדובר בניסויים הידועים לשימצה, ובניצולה ערירית. הפאזל השתקני כאילו הסתדר מעצמו. בחגים הייתה נעלמת וחוזרת אחרי כמה ימים. מכאן הסיקו שכנראה יש לה מישהו, אולי קרובים-רחוקים, או מכרים מהעבר הכאוב, שאצלם היא מתארחת בימי חג ומועד. כשפעם, בתחילת האביב, שאלה אותה שכנה, במדרגות, מה היא עושה בליל הסדר, ענתה בחצי פה: ‘אני מסתדרת. יש לי לאן ללכת’. ולא הרחיבה.

התגוררה בקומה הרביעית והאחרונה, בבניין ישן. מתוחזק היטב, אלא מה. עם מעט שכנים יקים והרוב פולנים, וכידוע אצל אלה גם אלה – הכי חשוב זה ה’מה  יגידו’. ובכל זאת הצליחה להתגנב לבניין גם משפחה רומנית אחת, שלפחות בהתחלה לא ממש ידעו איך לאכול אותה אבל התקבלה בסבר פנים יפות.  

היו מעטים שגם ראו בחטף את המספר שעל היד, למרות שלרוב הקפידה ללכת בשרוולים ארוכים. אותו שכן גם הוסיף שכנערה צעירה עברה את הניסויים של מנגלה. שהייתה לה תאומה שמתה שם.

הבניין עצמו, כמו רבים כמותו בכרמל, היה בנוי במדורג, במורד, והכניסה אליו מהרחוב, נמשכה, בניגוד להגיון התל אביבי למשל, דווקא בירידה במדרגות, לעבר הדירות, שהסלונים של כולן השקיפו לוואדי התלול והמתפתל וצפו עד לים המשתרע באדישות מנגד. בכל אחר צהרים היו השכנים יוצאים למרפסות להנות מבריזה ומשקיעה מרהיבה, שעשו לה מין ‘מלווה מלכה’ יומי. הפולנים והייקים היו יושבים עם קנקן תה ולצידו עוגת שטרודל, או שושני קינמון שעליהן נבזקה בעדינות אבקת סוכר דק. מוזגים את התה החם, כן, גם בקיץ, לכוסות זכוכית דקיקות כנייר, ומחזיקים בקוביית הסוכר הקטנה, על הלשון, תוך שהם לוגמים בניחותא. הפולנים היו פולטים אנחת עונג, תוך השמעת קולות מציצת קוביית הסוכר.  הייקים, כהרגלם, נשמרו שלא לגלות כל סימן חיצוני לרגש כלשהו. הנאה, כידוע, היא מחוץ לתחום. השיחות של אלה ואלה התנהלו בשקט נינוח. מידי פעם נשמע צחוק מאופק. והמשפחה הרומנית – הם הכניסו משהו חדש לשגרת הבניין השקטה, וקודם כל העלו את הטונים. מהמרפסת שלהם היו עולים קולות צחוק רמים, דיבור קולני שמח, ו’לחיים’ שעשו עם כל לגימת ‘צויקה’, לצד פלחי אבטיח עם קוביות גבינה מלוחה.

גם שיינה-יפה הייתה יושבת בשעה הזו במרפסת שלה. לבדה. ליד כוס התה וקוביית הסוכר על הלשון. לוגמת בשקט, טועמת מהביסקוויטים הפשוטים שאותם טבלה קודם בתה. מלטפת את שלוש החתולות שלה, שמידי פעם אפשר היה לשמוע יללת עונג חלושה שלהן. 

אף אחד לא ידע על  הסיוטים שלה בלילות. סיוטים מ’שם’. לא שיער, או בעצם לא התעניין, מה מרחיק שינה מעיניה ומשאיר אותה ערה לילות שלמים, ועם עלות השחר גורם לה למהר ולהכין את מנות המזון לחתולי הרחוב, שכבר המתינו בנימוס. ידעו שלא תאכזב אותם. 

והיא אכן לא איכזבה. מידי בוקר התייצבה על משמרתה. הציבה את קעריות המזון שהכינה להם. עודדה אותם לגשת, דיברה על ליבם, קראה להם, בלחש, ‘מוישה’לה’, ו’יודה’לה’, ו’יעקב’לה’, ו’אבריימי’. ולאחרות קראה ‘אסתרק’ה’, ו’לאה’לה’, ו’רייזל’ה’.

ויום אחד קרה דבר נורא. החתולה ‘אסתר’קה’ נדרסה. למרבה הצער היא עוד גססה כמה שעות עד שנפחה את נשמתה המרוסקת, ושיינה-יפה לא מצאה מנוחה לנפשה. הייתה נסערת, יש שיאמרו יתר על המידה. אחרי הכל מדובר בחתולה. אבל היא הסתובבה אנה ואנה בחוסר מנוחה בולט, בחוסר אונים מעליב, והדמעות זולגות על לחייה: ‘אסתר’קה שלי, לא שמרתי עליך טוב’ – לחשה שוב ושוב. עד שבאו מהעירייה ואספו את הפגר. כשלושה שבועות אחר כך נמצאו עוד שני פגרי חתולים, מה’חתולים שלה’. העיריה פיזרה רעל. לא היה ברור נגד מה או מי בדיוק, חולדות או חתולים, אבל התוצאה הייתה ששניים מהם מתו: ‘מויש’לה’ ו’אבריימי’. ושיינה-יפה לא ידעה את נפשה. היא, שעברה ‘שם’ את הנורא מכל, איבדה כליל את עשתונותיה נוכח מותם התכוף של בני טיפוחיה היקרים. 

המחברת: נעמי לבנון קשת

אף אחד לא ידע על הסיוטים שלה בלילות. סיוטים מ'שם'. לא שיער, או בעצם לא התעניין, מה מרחיק שינה מעיניה ומשאיר אותה ערה לילות שלמים, ועם עלות השחר גורם לה למהר ולהכין את מנות המזון לחתולי הרחוב, שכבר המתינו בנימוס. ידעו שלא תאכזב אותם.

ואז, באחר-צהרים שמשי ונעים של סוף פברואר, פתאום שמעו השכנים צלילי כינור בוכיים עולים מדירתה, וחתולות-הבית הגיבו בהתאם בסדרת יללות קורעות לב ונשמה. השכן מהוועד ירד והצמיד את אוזנו לדלת, לוודא את מקור הנגינה. ואישר לשכנים המופתעים, שהציצו מהדלתות, שזה בא ממנה. ותהו: זאת היא מנגנת או שהגיע מישהו לבקרה ומנגן לה? ולא נמצאה תשובה. למחרת העזה השכנה שבדלת הסמוכה לשאול אותה, בדרך לפחי האשפה, מי מנגן כל כך יפה. ונענתה בפשטות: ‘אני’! ושלא כהרגלה אף הרחיבה ונידבה: ‘אחרי הרבה שנים חזרתי לכינור שלי’. השכנה, המופתעת מעודף המלים הזה, נבוכה ואמרה: ‘זה כל כך נפלא’. והלכה לדרכה.

מאותו יום ואילך נהנו השכנים להטות אוזן לצלילים שבקעו מהדירה של שיינה-יפה. זה היה תמיד בדיוק בשעה ארבע וחצי אחר הצהרים. קצת אחרי ה’שלאף-שטונדה’, וממש לפני שיצאו כולם למרפסות ללוות את השקיעה בדרכה האחרונה לאותו יום. שלושים דקות של נגינה מופלאה, מכמירת לב, שהעלתה בהם זיכרונות מה’קינדרשטובה’ שלהם, שם, בגרמניה, בפולין וגם ברומניה. מהר מאד הם שינו ‘סדרי עולם’ לכבוד המוסיקה ובימים שמזג האוויר איפשר זאת, ובארץ כידוע יש הרבה כאלה, פשוט היו מתיישבים במרפסות שלהם כבר בשעה ארבע ועשרים דקות, עם הכיבוד שהכינו בעוד מועד – והמתינו בדריכות כדי להאזין לקונצרט של שיינה-יפה. והיו מתמוגגים כבר מהצליל הראשון. כנראה שגם היא ידעה זאת ופתחה את דלתות הסלון למרפסת כדי שישמעו מה יש לה לומר. סוף סוף אמרה. והם הקשיבו. ועוד איך.

ומה אנשים, בני תרבות, צריכים יותר מקונצרט אחר-צהרים טוב מלווה בתה ועוגה? אוי אוי אוי, קצת אירופה בלבנט. לכמה רגעים אפשר לשכוח שאנחנו באגן הים התיכון ולפנטז את אולמות הקונצרטים והתיאטראות של אירופה. ואז, הנחיתה במציאות המיוזעת, קצת קלה יותר.

ועכשיו היו מברכים אותה לשלום בחדר המדרגות, כשיצאה מהבית למכולת או לקופת חולים. והיו מנידים ראש בנימוס, בחיוך ואפילו אומרים מילה טובה על נגינתה. והיא, כהרגלה, הייתה משיבה להם תודה במנוד ראש שקט וממשיכה בדרכה.

הקונצרטים-של-אחר-הצהרים נמשכו כסדרם ובמועדם. אחרי הכל, סדר צריך להיות. ומה יותר מסודר משיגרה מבורכת שלפיה אפשר לארגן את כל היום. גם שכנים מהבניין שמשמאל ומזה שמימין החלו להטות אוזן לצלילים הבוכיים. ואלה נמשכו מידי יום ביומו, גם בחודשי האביב ועד תחילת הקיץ.

ואז, יום אחד, נחרב העולם. החתולה רייז’לה נעלמה. האדמה בלעה אותה. שיינה-יפה הסתובבה בכל חצרות השכונה, קוראת בשמה, מצקצקת בלשונה, מתחננת בדמעות. כלום. רייז’לה, חתולת-זבל בצבעי שחור-לבן, איננה. ושיינה-יפה ירדה מהפסים, פשוטו כמשמעו. מבחינתה, קץ העולם הגיע, למרות שסביר היה להניח שאיזשהו ילד שעבר בסביבה, אסף את רייז’לה, הידידותית יתר על המידה, לביתו, ועוד יותר סביר היה שאמא של הילד אסרה את הכנסתה לבית וזרקה אותה לחצר, תוך שהיא מרשה לו להאכיל אותה וזהו. לא בבית. אבל החצר לא הייתה אותה חצר ושיינה-יפה ביכתה את היעלמותה ומאנה להנחם.

בימים הבאים הסתובבה אבלה וחפוית ראש. מכה על חטא. ממלמלת חצאי משפטים במין תערובת בלתי ברורה של פולנית ויידיש, שהשכנים, ששמעו אותם, לא הצליחו להבין מהם במה מדובר, ורק הבינו שהיא מביעה צער ומבקשת סליחה מרייז’לה, על ששוב לא הצליחה לשמור על אחד ‘מהילדים’.

את הקונצרטים המשיכה לקיים כסדרם, אבל הצלילים הפכו יותר ויותר בוכיים. קורעי לב. זה היה ה’שבעה’ של שיינה-יפה על חתולתה האהובה, ואולי על כל הארבעה שנמחקו לה  מחייה, בחודשים האחרונים, כל אחד בדרכו.

ובאחר צהרים אחד, תוך כדי נגינה, היא יצאה עם הכינור למרפסת. השכנים הרגישו מיד שמשהו שונה. הצלילים קרובים מידי. כאילו מדברים אליהם ישירות. מאשימים, משתפים, מבקשים משהו, למרות שהם לא הבינו מה. היא התקרבה ועמדה עם הכינור ליד מעקה הבלוקים הרחב, שהיה בסיס טוב לעציצי  הגרניום הצבעוניים, וניגנה, וניגנה. יותר מהמנה היומית הרגילה. וכשסיימה קרה משהו שלא קורה בשכונה המרכז-כרמלית הזו כל יום: כל השכנים התקרבו למעקה, נשענו בנינוחות מדושנת-עונג, ומחאו לה כפיים, והיו כאלה שאפילו העזו לומר בקול רם: ‘בראבו’. ואז קרה משהו עוד יותר יוצא דופן: שיינה-יפה הוציאה את ראשה מבעד למעקה ואמרה לכולם ‘תודה לכם’.

ואז, היא הניחה את הכינור על שולחן הקפה וטיפסה על המעקה. ייצבה עצמה על אדן המוזאיקה הרחב, אמרה לכולם: ‘שלום שכנים’. וקפצה אל הוואדי, שבמשך שנים המתין לה בסבלנות, בזרועות פתוחות, יודע שיום אחד תגיע –מותירה אחריה שכנים שלא יודעים מה עושים עכשיו ובניין שלא יודע איך ממשיכים מכאן הלאה.   

אל תפספסו הכתבות האהובות
זרקאור

חקלאות קהילתית שיתופית בגבעתיים

זרקאור חקלאות קהילתית שיתופית בגבעתיים שיפור חזות השכונה וטיפוח הסביבה מאת: ריבי דנקונה צילום: אוהד מנקוטה שתפו: שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב twitter שיתוף ב facebook גינה קהילתית היא גינה הפועלת בשיתוף

קראו עוד»
כתבות השער

רגע של חירות והתחדשות

רגע של חירות והתחדשות לכבוד חג הפסח פנינו למפורסמים מתחומים שונים וביקשנו שיספרו על תחושת ההתחדשות האביבית שלהם בשנה החולפת נעמי לבנון-קשת כילדים, למדנו שחג הפסח הוא גם חג החירות וחג האביב, מה שאומר שינוי,

קראו עוד»
כתבות השער

גבעתיים חוגגת מאה סיפור של נחישות והגשמה

מאה שנה חלפו מאז שהוקמה שכונת בורוכוב שהייתה לשכונה הראשונה בגבעתיים ונכנסה אל דפי ההיסטוריה. יצחק דב ויסבורד איש העלייה השנייה, עסק בפעילות ציונית עם קבוצת אחוה והיה שותף להקמתה של שכונת בורוכוב בגבעתיים

קראו עוד»
בריכה
מומחים

המשפחה הרמתגנית שלי

המשפחה הרמתגנית שלי זיכרונות ילדות והתחדשות עירונית – אז והיום אמא שלי יחד עם אחיה הבכור משה נגר ואחותה הצעירה אסתר נקשרו בחייהם הבוגרים זה בזו, בשלוש שכונות שונות, קריית בורוכוב, נווה יהושע ומרכז העיר

קראו עוד»
כתבות השער

“האופנובנק” רוני ליבוביץ סיפור מהסרטים

“האופנובנק” רוני ליבוביץ – בסוף כל אחד נתפס רוני ליבוביץ, המוכר לציבור הרחב בכינויו ‘האופנובנק’, ביצע לאור יום 21 מעשי שוד, בסניפי בנקים שונים, ופשוט ‘שיגע’ את המדינה כולה. תוך כדי אסף לא מעט מעריצים

קראו עוד»
כתבות השער

ארץ הפלאות של יָאיוֹי קוּסָאמה

הטבה ארץ הפלאות של יָאיוֹי קוּסָאמה כל מה שרציתם לדעת על האמנית היפנית ולא היה לכם את מי לשאול ד”ר נגה רוזנפרב שתפו: שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter

קראו עוד»
כתבות השער

“המטרה שלנו היא לעזור לאנשים בעסקה הגדולה ביותר בחייהם בעזרת הידע והכלים שלנו” המדריך לעיסקת נדל”ן מוצלחת

“המטרה שלנו היא לעזור לאנשים בעסקה הגדולה ביותר בחייהם בעזרת הידע והכלים שלנו” המדריך לעיסקת נדל”ן מוצלחת ד”ר נגה רוזנפרב צילום: איציק רובין שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter

קראו עוד»
Shape
Shape
המגזינים

עשו מנוי למגזין 'גבעתיים פלוס',

בכל גיליון כתבות וטורים מעניינים ומעמיקים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!

עשו מנוי למגזין 'רמת גן פלוס',

הישארו מעודכנים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!

המדריך להזמנות

12/24/2020

קוקטיילים טעימים לחגיגה ביתית מושלמת

קוקטיילים טעימים לחגיגה ביתית מושלמת עם האלכימאי יהיה לכם ערב קסום ונפלא ההכנות שלנו לסילבסטר בעיצומן! חו״ל לא כל כך היה השנה, גם לא מסיבות או ברי קוקטיילים, אבל החלטנו שעל חגיגות השנה האזרחית החדשה […]
01/22/2021

הקוקטיילים הצבעוניים המבוקבקים של גבי גרשטור יוצרים חוויה מושלמת

הקוקטיילים הצבעוניים המבוקבקים של גבי גרשטור יוצרים חוויה מושלמת עוד סגר, ועוד סגר. עוד ימים בבית בהם העבודה והזמן החופשי מתערבבים זה בזה, אין בילויים ואין אירועים חברתיים. תקופה מבאסת. אז מה ישמח לבב אנוש? […]
12/12/2020

מהודו באהבה! נוּלה מבשלת אוכל הודי נועז, צבעוני ושמח

מהודו באהבה נוּלה מבשלת אוכל הודי נועז, צבעוני ושמח מור מילר או נוּלה בשבילכם אוהבת את המטבח כבר מילדות ומבשלת מגיל 8. לאורך השנים היא למדה טכניקות בישול מסורתיות ועכשוויות מטיולים וחוויות בארץ ובעולם וצברה […]
02/16/2021

הסטארט אפ של העוגיות

הסטארט אפ של העוגיות נייטקוקי, night cookie, היא חברה משפחתית של ארבעה אחים שהוקמה ב-2017 ומנוהלת כסטארט אפ. הם היו הראשונים שהשכילו להבין שיש ביקוש למשלוחים מתוקים של עוגיות חמות והיום הם חולשים על אימפריה. […]
01/11/2021

ללושה – אפייה ביתית מדוייקת

לטעום. להתרגש. ליהנות. ‘ללושה’ – אפייה ביתית מדוייקת אם אתם משוגעים על עוגיות שוקולד צ׳יפס, עוגיות קריספיות עם תוספות מושחתות כמו כדור פררו רושה, קוביות קינדר, עוגיות לוטוס, מרשמלו קטנים או בייגלע מצופה שוקולד, אז […]
02/22/2021

קרם ברולה ומלבי נפגשים בקומבינציה

קרם ברולה ומלבי נפגשים בקומבינציה גלידוניות הסושי הנהדרות של מיה העולם מתחלק לשניים – אלה שאוהבים סושי ואלה שלא. אבל גם אם אתם שייכים לקבוצה השנייה, אני ממש ממליצה לכם לשכוח את כל מה שאתם […]
11/29/2020

סיר ג’חנון שיכול לשנות בוקר שבת מהקצה אל הקצה

הסטארט-אפ לג’חנונים של איתי ועדי סיר ג’חנון שיכול לשנות בוקר שבת מהקצה אל הקצה איתי ועדי מזור, הם זוג פודי’ס שחיפש המון זמן ג’חנון ללא מרגרינה וללא טעמי לוואי המגיעים מאיזשהו תחליף אחר. לא פעם […]
10/17/2020

איזה כיף שבמקרה נתקלתי במארזים המושקעים והמדהימים האלו

‘משהו בקטנה’ המארז האולטימטיבי  סופ”ש, סגר, ואני מחפשת איזה משלוח מגניב שיגרום לנו להרגיש בבילוי או בחופשה. את האופציות בוולט אני כבר מכירה בעל-פה, בתן ביס כבר ניסיתי הכל, ובאופן כללי בא לי משהו בניחוח […]

מצטרפים למגזין מעורר מחשבה ומהנה

מנוי בהטבה ללא תשלום למגזין 'גבעתיים פלוס'

מנוי בהטבה ללא תשלום למגזין 'רמת גן פלוס'

נשמח לשמוע מה שיש לך להגיד לנו

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

דילוג לתוכן