אוהד חיטמן (45) הוא מוזיקאי, מעבד, פיזמונאי, מחזאי וגם זמר ● ראש תכנית מחזות-זמר בבית הספר למוזיקה 'רימון' ● נשוי לרן הרוש ואב לאוה וברי בני ה-7 ● כנראה שהדבר שהכי חסר לו בחיים זה זמן
נעמי לבנון-קשת
צילום: איציק רובין
שתפו:
כשאוהד חיטמן (45) אומר, כבר בפתח השיחה שלנו: "אני לא נושם עד סוף 2023" – הוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר. לוח השנה שלו עמוס בצורה בלתי סבירה כמעט, ובנוסף, לא לנשום זה לא סתם ביטוי בעלמא. אצלו, אחרי התקף לב שחווה בגיל 41 ושלושה צנתורים שעבר בעקבותיו – זה קריטי. אבל זה ממש לא עוצר אותו והוא שועט קדימה, מהצלחה להצלחה, בעשייה אינסופית.
סדר היום שלו צפוף ומחושב לפרטי פרטים וכל דקה בו יקרה ומנוצלת, אבל הוא אומר בפה מלא שאין בסדר היום הזה שום דבר שהוא לא רוצה לעשות! והוא עושה 8-9 פרוייקטים בו זמנית, והוא מונה אותם אחד לאחד בהנאה רבה: המופעים 'חיטמן שר חיטמן', ו'חשבנו שיהיה רומנטי' עם יואב גינאי, המופע לילדים 'אגדות של פסנתר', מופע התיאטרון 'הרטיטי את לבי' של חנוך לוין (ביוני) והמחזמר 'השנה הכי יפה בחיי'- הפקה משותפת של תיאטרון חיפה ו'הבימה' (בדצמבר). במקביל הוא עובד על אלבום חדש, כותב סדרת טלוויזיה למבוגרים ומחזמר לילדים 'הדינוזאור של ברי', ומקדם את המחזמר המאוד מצליח שלו 'בילי שוורץ' – בארה"ב ובאנגליה.
לצידם יש אינספור פרוייקטים קטנים וכמובן העבודה הקבועה שלו כראש תכנית מחזות-זמר ב'רימון', שם לשמחתו הוא מקבל יד חופשית מבחינה אקדמית.
מ'צעירי תל אביב' עד 'בילי שוורץ'
הוא נולד ברמת גן ואת כיתות א' ו-ב' עשה בבית הספר 'ניצנים' ואז עקרה המשפחה לרעננה. עם השנים נדד לתל אביב ולא מכבר, עבר לבית מרווח עם גינה, בשכונת רמת חן ברמת גן עם כל המשפחה, הכוללת את בן זוגו רן הרוש לו נישא בארה"ב לפני כ-10 שנים ואת שני ילדיהם התאומים אוה וברי – שהובאו לעולם בנפאל בסיועה של פונדקאית הודית.
"מבחינתי זה ממש מיסטי שעכשיו אני גר ממש ליד כיכר דודי עוזי חיטמן"- הוא אומר.
את התיכון הוא עשה ב'תלמה ילין' בגבעתיים, במגמת מוזיקה במסלול הג'אז ובמקביל בשנים אלה היה חבר בלהקת 'צעירי תל אביב', ועמה הופיע בסדרות טלוויזיה בתחילת שנות ה-90: 'לא כולל שירות' ו'תלויים באויר'. בתכניות אלה גם בוצעו לראשונה שירים שכתב והלחין. שירות צבאי עשה בלהקת חיל החינוך ובהמשך למד ב'רימון'. ב-2003 סיים תואר ראשון באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, ושבע שנים לאחר מכן סיים שם תואר שני כשעבודת הגמר שלו הייתה הבסיס למה שיהיה בעתיד המחזמר המצליח שלו 'בילי שוורץ'. בשנים הבאות הלחין לאחרים, הוציא אלבומים משלו, שיתף פעולה עם אמנים מהשורה הראשונה ועוד. ב-2013 זכה המחזמר שלו ושל שירילי דשא 'בילי שוורץ' במקום הראשון בתחרות במסגרת פסטיבל התיאטרון 'חג המחזמר בת ים' ושנתיים לאחר מכן זכו הוא ודשא בפרס 'מחזאי השנה' במסגרת פרס התיאטרון הישראלי והמחזמר עצמו זכה בתואר 'מחזמר השנה'.
'חיטמן שר חיטמן'
לדוד עוזי יש מקום של כבוד בחייו, ומעורבות ממש מגיל צעיר. במשך שנים, ובעצם עד היום, תמיד שייכו אותו כמעט אוטומטית לדוד עוזי המפורסם והמוכשר. לא אחת טעו לחשוב שהוא 'הבן של', או שיש לו 'פרוטקציה' בגלל הדוד. לאחרונה, בשיתוף פעולה מבורך עם עידו, בנו של עוזי חיטמן המנוח וחברו הטוב של אוהד – נברו השניים בניירת שהשאיר עוזי אחריו, לאחר מותו הפתאומי מהתקף לב, ובנו מופע נוסטלגי יפהפה בו מארח אוהד מידי פעם אמנים לפי בחירתו. במופע – שירים של הדוד עוזי, בביצוע האחיין אוהד ויש שיר לא גמור אחד שצמרר אותו ואת עידו – שאוהד סיים והלחין ברוח עוזי חיטמן.
במופעים שלו הוא כמובן גם שר אבל אומר בפה מלא שהזמר שבו הוא רק 'עוד כלי' כהגדרתו. הוא בעיקר מוזיקאי ומחזאי. מה שהוא מכנה 'אני מין הכלאה מוזרה'.
אוהד, שאגב הוסיף בהמלצת מיסטיקנים, את האות י' לשמו והוא רשום כיום כאוהדי הרוש-חיטמן, מספר כי מאז עברה המשפחה לרמת גן, בספטמבר האחרון, קרה להם משהו נפלא. "שנינו, גם אני וגם רן שהוא מפיק פרסומות עסוק ומבוקש מאד בארץ ובחו"ל, עובדים מהבית ויש לנו את 'הביחד' שלנו, ולילדים יש מרחבים – דבר שהיה חשוב במיוחד תקופת הקורונה. זו ממש איכות חיים והמשפחה שלנו השתבללה בטוב. בסגר ידענו בבירור שנדאג אחד ל'לבד' של השני. רן הוא היחידי שבאמת יכול להכיל אותי והוא עושה זאת בהצלחה, היום, אחרי 14 שנות זוגיות מוצלחת, אנחנו במצב הכי טוב שלנו".
'רן ואוהדי'
בשנה האחרונה יצא גם הסרט הדוקומנטרי המרגש 'רן ואוהדי' שעשתה עליהם מירי פלדמן ושהעבודה עליו נמשכה 8 שנים, מ-2013 לסירוגין עד 2021. הוא מודה כי כשצפה בסרט, המתעד את המסע שלו ושל בן זוגו להורות, מסע שידע עליות ומורדות ולא פחות משבעה ניסיונות עד שנולדו התאומים. "כשיצאנו למסע לא ידענו עד כמה יהיה מסובך וכמה יקר זה יהיה". גם בואם לעולם לא עבר 'חלק' שכן מיד לאחר היוולדם, ב-2015, פקדה את נפאל רעידת אדמה חזקה וההורים המאושרים מצאו עצמם נמלטים עם צמד הפעוטות, עד שעשו את דרכם לארץ.
בסרט מדובר על אנשים שקודם כל הם זוג חברים. "כי אנחנו חרדים זה להצלחתו של זה, כי אנחנו חרדים לפרטיות שלנו כמו גם ל'לבד' של כל אחד מאיתנו ופעם בשבוע יש לנו חוק: יש לנו דייט שבועי שבו אנחנו עושים משהו ביחד! ".
כששואלים אותו איזה אבא הוא? אוהד עונה שהמינימום שבמינימום זה שעה ביום, שעה-נטו – הוא מדגיש – עם הילדים. במציאות זה כמובן לרוב יוצא יותר מאותה שעה.
"מצד אחד אני אבא משקיען. התאומים שלנו מושקעים מאד! אני חושב שזה הדבר שאני הכי טוב בו: להיות אבא! מצד שני אני מלמד אותם שלא נוטשים מטלה באמצע גם אם קשה! ואני עומד על כך. רן טוען שזה 'חינוך סובייטי'. בכלל, רן הרבה יותר סבלני וסובלני ומכיל, וכנראה שהם ישתפו אותו יותר בדברים שלהם. אני המשקיען בכל הקשור להעשרה ואני מנשק ומחבק בלי סוף. אני למשל הראשון מבין שנינו שקלט שאוה צריכה גם 'דמות אם' ולא רק אבא ואבא ולי אין בעיה כשהי קוראת לחברה טובה שלנו 'אמא מיכל'. רן קצת נלחץ מזה ומרגיש מאויים. שני הילדים יודעים שיש להם אבא ואבא שאוהבים אותם. ברי אפילו הרצה לכיתה שלו והסביר איך הוא ואחותו באו לעולם וסיים כשהסביר לילדים שיש לו אבא ואבא והוא מאד אוהב את שניהם ושלא חשוב אם יש לילד אמא ואמא, אבא ואבא, אמא ואבא, או רק אמא או רק אבא – העיקר שאוהבים אחד את השני! והתרגשנו מזה מאד".
ברור לו שאוה נמשכת לבמה, אוהבת את אור הזרקורים ורואה עצמה בעתיד שחקנית, זמרת ובכל מקרה: בקדמת הבמה. ברי לעומתה, שאובחן כמחונן, הוא צייר קומיקס מוכשר וחובב משובע של המיתולוגיה היוונית שהוא בקי בה לפרטיה."
'השנה היפה בחיי'
הוא יודע שהוא אינדיבידואליסט ופרפקציוניסט ושמשמעת העבודה שלו היא פשוט 'לא נורמלית' – יש לו הסבר משכנע לכך: "במהותי אני עצלן גדול שדוחה לרגע האחרון או כל דבר או פשוט לא מסיים אותו. פה נכנס המורה שבי שקובע לו"ז מהודק ולא מתפשר. הכל נכנס ליומן ובמצב כזה: יתהפך העולם – מה שצריך יהיה מוכן בזמן! בבית הספר 'רימון', אני ממש לא חבר של התלמידים, בפועל הם קוראים לי 'הנאצי החייכן', אבל אין לי ברירה אחרת יפלשו לזמן הפרטי שלי ואני לא יכול להרשות שזה יקרה".
כרגע מה שמעסיק אותו במיוחד וממלא את מחשבותיו זה כמובן המחזמר שלו 'השנה היפה בחיי', שבו כאמור הוא חולש כמעט על הכל, כשלצידו משה קפטן כבמאי והדרמטורג. "אנשים חושבים שזה על החיים שלי. אז לא! אלה לא החיים שלי, כי החיים שלי לא מעניינים".
בלב פנימה יש לו פינה חמה לבית צבי. הוא מודה שפעם, בצעירותו, חלם להיות שחקן אבל מיד אומר: 'אני שחקן גרוע'. עם זאת, בית הספר הזה נתן לו הזדמנות: "את ניסוי הכלים הראשון על המחזמר החדש 'השנה היפה בחיי' עשיתי עם כיתה שנתנו לי ללמד שם. בשש השנים האחרונות לימדתי שם שלוש כיתות. על אחת מהן עשיתי ניסוי עם החומרים הראשונים וזה הצליח ואז הבנתי שאני בדרך הנכונה".
כששואלים את אוהד מה הוא הכי אוהב בעצמו? "את העובדה שאני יצירתי וחושב מחוץ לקופסה". ואחרי מחשבה קצרה הוא מסביר: "אני מבין היום שאני מצליח אבל עדיין לא מסוגל להגיד לעצמי: 'אני סיפור הצלחה'. לזה עוד לא הגעתי".
שחר טביב (45) מנכ"ל קניון עזריאלי גבעתיים, מביא איתו לכל תפקיד "שחר של יום חדש", מגדיר יעדים ומשיג אותם ● מתגורר ברמת גן, נשוי לאנה ואב לשלושה
"היום זה נראה רחוק אבל התקווה היא כי בתום הלחימה ועם השבת הביטחון לעוטף עזה/עוטף ישראל, ניתן יהיה לשקם את קיבוץ כפר עזה ולחזור ולגור בו ולחדש את חיי הקהילה לצד הזיכרון של אלו שאינם עוד"
לבנת פורן אשת עסקים, מייסדת ויו"ר חברת 'לבנת פורן – זכויות רפואיות' ● נבחרה לפרוייקט 'מאה שנים, מאה נשים'
בגבעת קוזלובסקי, ברחוב המרי, נמצאת
הנקודה היפה ביותר של העיר גבעתיים –
תצפית מרהיבה הפונה למערב, המאפשרת
צפייה פנורמית מרשימה של העיר תל
אביב
ב- PASITO בית של פלמנקו, מיכל ברט מלמדת פלמנקו עם כל הלב והנשמה – ילדות, נשים וגברים מביעים ויוצרים ומתנועעים לא רק דרך הצעדים והקצב"
ד"ר נגה רוזנפרב היא מרצה, סופרת וחוקרת ספרות עברית ● נבחרה לפרוייקט "מאה שנים, מאה נשים"
"השכונה החדשה, הסמוכה לצומת מסובים, תקרא בשם: רמת צדק. כל רחובות השכונה ישאו שמות של נשות ואנשי משפט"
יגאל אונא מגן הסייבר הבכיר במדינה, כראש מערך הסייבר הלאומי ● מכהן כנשיא בית הספר ללימודי סייבר
כמעט בכל עיר ובכל בית קפה מתכנס מעין פרלמנט המורכב אנשים שיש להם דעה על כל מה שקורה כאן
ראיון עם עו"ד התחדשות עירונית רוית סיני
ראיון עם האדריכלית רחל יונגמן-פללר, שותפה בכירה ומנהלת התכנון של חברת יסקי-מור-סיון אדריכלים, ממשרדי האדריכלות המובילים בארץ
השילוב של יצרן אמין עם מוניטין של מובילים טכנולוגים, יחד עם הפופולריות של הרכב חשמלי, בנוסף למיתוג הנכון, סייעו לטסלה להגדיל את הביקוש הגבוה ממילא, והתוצאה: מודל Y היה דגם הרכב הנמכר ביותר בעולם בשנת 2023
כתבות השער הטבה "הכתיבה האישית לא פסקה מעולם וחיכתה בסבלנות" אלה החיים של נעמי לבנון-קשת ד"ר נגה רוזנפרב צילום: איציק רובין 17/1/2025 שתפו: נעמי לבנון-קשת (74) היא משוררת וסופרת, מראיינת וכותבת עבור מגזין זה. היא
מהן הסיבות הנפוצות לביטול פרויקטים בהתחדשות עירונית וכיצד ניתן להימנע מכך?
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!