ירידה לשוליים

צפיתי בשני הפרקים הראשונים של "נגד הרוח", ולא ידעתי על מי להתעצבן. על אמא שלא עושה מספיק בשביל הילדה שלה? על מדינה שמזניחה כהרגלה את השוליים שלה? או על מיני טיפוסים מכל קשת המעמדות שמנצלים את החלש מהם- החל מסוטה מין וכלה בעיתונאית מכובדת. בסופו של דבר, הכול מעצבן, הכול לא הוגן, וזו המציאות בשביל הרבה אנשים שהחיים שלהם התחרבשו.

מנת מציאות

"נגד הרוח" זו סדרה קומית בוטה שמסווגת לגילאי 14+. היא מגוללת את סיפורה של קוסטלו ג'ונס- אם יחידנית שמנסה להשאיר את הראש מעל למים. כבר בפרק הראשון מעיפים אותה ואת ביתה מהדירה על אי תשלום שכ"ד. "פורנו עוני במיטבו" קוסטלו זורקת באדישות לעבר השכנים החטטניים, והמילים הכול כך מדויקות הללו מזקקות עבורנו את רוח הסדרה המסתמנת.

קוסטלו מג'נגלת בין עבודה כחשפנית ב- Peep show, עבודה כמנקה פרטית, ובעוונותיה היא גם כותבת חובבנית שרוצה שיתייחסו לכתיבה שלה ברצינות (יש לה תואר בספרות). בתחילת הסדרה היא שרויה במרדפים אחר מציאת מקום מגורים בטוח לה ולביתה, או לפחות מקום לשהות בו לזמן קצר. על הדרך היא פוגשת בנשמה טובה שמציע לה חדר בבית שלו מבלי לשלם שכ"ד, אבל "שום דבר לא בא בחינם" הוא מדגיש בפניה, וכולנו יודעים מה זה אומר. באיזשהו שלב היא אפילו פורצת לרכב של חברה כאופציה להעביר שם את הלילה. מי שמנו לשפוט.

מבט מלמטה

בניגוד להרבה זמן מסך פיל-גוד ומרומם נפש, "נגד הרוח" מנחיתה אותנו לקרקע בכאפה מצלצלת. זו קומדיה שחורה שמחברת אותנו למציאות, במקום התפקיד ארוך-השנים של הטלוויזיה לגרום לנו להתנתק ולברוח מקשיי היום-יום שלנו. בניגוד לסדרות העושר המופלג שמסנוורות אותנו עם רולקסים, ביצי פברז'ה, ומערכות שיניים מולבנות למשעי, עד כה אין בסדרה שום דבר אסתטי או נעים למראה- הלוק המרופט של הדמויות, ההתנהגות המפוקפקת, השפה הבוטה, ואפילו בחירת הלוקיישנים- רחובות מלוכלכים, שירותים עם עובש, חדרונים קטנים בעסקי ה-Peep show הלא נוצצים. באופן עקבי, התחושה המהדהדת היא שבשביל אנשים מסוימים בחברה, אין שם בחוץ אף מקום בטוח באמת.

עם זאת, לקוסטלו יש שני חברי אמת שעליהם היא יכולה לסמוך- גלוריה וסלבי. גלוריה עובדת בעסק משפחתי של בית לוויות ומנסה להסדיר בעצמה את הבלגן של חייה, וסלבי הוא חבר הומו, עשיר, שזה עתה השתחרר ממאסר על ביצוע אקט אלים. איזה אקט? לא נאמר עדיין, אבל נרמז שהוא עשה זאת למען קוסטלו. סלבי וקוסטלו מאוד אוהבים אחד את השני ואף אומרים זאת בקול רם, באחד הרגעים שהכי מבהירים לנו שחברים טובים יכולים להיות שם בשבילך בדיוק כמו משפחה, ואולי אפילו יותר.

אם כן, למרות כל הפוטנציאל הדיכאוני שלה, הסדרה בכוונה לא מורידה אותנו במחלף הייאוש והדיכאון, אלא נשארת בנתיב שמרוצף בהרבה הומור שחור, ושמאפשר לדמויות (ולנו) לנקות את השמשה עם השרוול, ולהסתכל קדימה.

עני תמיד נשאר עני?

קוסטלו היא אישה חכמה ואינטליגנטית. מדובר בדמות שעושה כמיטב יכולתה למען ביתה, לא נכנעת בקלות, ולא נותנת לאנשים לרדות בה. בעיניי, היופי בשני הפרקים ששודרו עד כה היא לצפות בקוסטלו מהלכת על הקו הדק והמתוח שבין עד כמה את קורבן של הנסיבות ועד כמה את יכולה להכתיב אותן. למרות מצוקה כלכלית גדולה ובעיות בעבר עם אלכוהול, קוסטלו היא לא איזו דמות אומללה ששקועה ברחמים עצמיים, אלא דווקא שומרת על אופטימיות מפוכחת. היא ממשיכה להיאבק, ולא לוקחת ללב כל מהמורה קטנה ונצלנית בדרך. למרות שבינתיים לא ממש מצליח לה, עדיין אי אפשר שלא להזדהות איתה ולקוות שהגמול יגיע בהמשך.

לסיכום, "נגד הרוח" מכריחה אותנו להסתכל דווקא לצדדים- דווקא על האנשים שבשוליים. היא מעמתת אותנו עם כך שאותם דברים מזעזעים אך רחוקים מאיתנו כמו למשל עבודה בתעשיית המין, להיות חסר בית וכדומה, הם למעשה המציאות העצובה של אחרים. אבל העניין הוא שאנחנו בשמחה נשארים לצפות באותם אנשים. מבלי ששמנו לב, אנחנו הופכים להיות על תקן המציצנים באותו Peep show של העוני, והטריק הזה הוא אחד מהגדולות של הסדרה. זה, וכמובן המשחק של דייזי מיי קופר האדירה שמגלמת את קוסטלו ג'ונס.

עד כה הסדרה מספקת בדיוק את מנת הכנות שהיא הבטיחה, ובהחלט מומלץ להמשיך לצפות.