שלא יסובבו אתכם

הסדרה מיועדת לגילאי 18+

מיותרת ולא מרגשת, "מיטות מסתובבות" תגרום לכם לחפש את הפואנטה שלה, אך כל המאמצים יעלו חרס. חוץ מלהראות סצנות מיטה חצי נועזות, אין לה הרבה מה להציע לצופים.

"מיטות מסתובבות" מגיעה אלינו כחלק מגל סדרות הנשים המועצמות. נשים שרוצות יותר בשביל עצמן, שלא תלויות כלכלית או בכל דרך אחרת בבעל שלהן, והן מתחילות להבין זאת ולתור אחר האני האמיתי שלהן בשדות זרים. נשים שרוצות לשבור תבניות, לנפץ תקרות, ולשחרר חזיות. לצערי הסדרה כל כך מתאמצת לצאת מהקופסא, שהיא מכניסה את עצמה לקופסא אחרת- לשבור שיאי אורגזמות.

מיי קנון הנשואה, נמצאת בזוגיות עם בעלה כבר 13 שנים, וכמיטב הנשים הנשואות בטלוויזיה האמריקאית לאחרונה, היא גם לא מסופקת. היא נמצאת במצב של "רוח רפאים רעבה"- מצב מתמיד של חסך וכמיהה. היא בוגדת בבעלה ומתעוררת לתוך יקום מקביל בו היא נשואה לגבר עימו שכבה. הפעם זהו גבר עשיר, חתיך ומצליח. היא מנסה לחזור לחייה הקודמים אך ללא הצלחה.

עד מהרה מיי מגלה שבכל פעם שהיא חווה אורגזמה היא מתעוררת ביקום מקביל, נשואה לדמות אחרת ומנהלת חיים אחרים.

האורגזמות הפרובוקטיביות נראות על פניו כמרכיב חיוני בעלילה, אך בהיעדר אלמנטים אחרים שתפקידם לשאוב אותנו ולעורר בנו אכפתיות מהדמויות, סצנות הסקס מרגישות כמו פרובוקציה לשם פרובוקציה ותו לא.

סטריאוטיפים שחוקים וחוכמת נזירים

קרקס דמויות המשנה, הן שטנץ של דמויות חלולות ושטחיות. הן מוגזמות מדי ולא אמינות. למשל החברה הכי טובה שכל הזמן מחפשת זוגיות, ולא מסוגלת לדבר על שום דבר אחר. כך גם הבעלים המתחלפים- לא מרגישים כמו אנשים אמיתיים אלא כמו דמויות קרטון מטורללות שנועדו לתת נפח ולא מעבר.

הסדרה נשחקת די מהר מפני שכבר הבנו את הרעיון על ההתחלה- בכל פרק אנחנו ומיי מגלים עד כמה החיים המקוריים שלה היו טובים. העלילה השבלונית חוזרת על עצמה ושום פרק לא ממש מחדש לנו.

ואז, כנראה בניסיון נואש להציג רעיון חדש, או להכניס אותנו לסדרה מקבילה, משום מקום צץ לו נזיר שמספק פן רוחני-בודהיסטי לסדרה, וכמיטב המסורת הבודהיסטית, הנזיר מדבר על סבל. ובכן, הסבל כולו שלנו. לא ברור מה הקשר לתיאוריות מטה-פיזיות ניו אייג'יות ומדיטטיביות. מלצפות בעירום חלקי ולשמוע גניחות, פתאום התעוררנו לתוך קואצ'ינג בשקל של נזיר אשר פוקח את עינינו למהות החיים- היה נדיב לאחרים.

לא היה שום סימן של מימד רוחני בסדרה, והתחושה היא שדחפו לנו אותו בכוח לתוך הגרון. יצאנו יותר מבולבלים מהדמות הראשית.

אז מה כן טוב?

זואי ליסטר ג'ונס כתבה ומשחקת. מדובר בשחקנית קומית מעולה וזהו הדבר הטוב היחיד שמצאתי בסדרה. זה, והעובדה שהיא רק 7 פרקים קצרים.

לסיכום

הסדרה אינה מומלצת לילדים, וגם לא הייתי ממליצה עליה למבוגרים. אם בא לכם עירום חלקי שימו על MUTE ותריצו קדימה לחלקים הללו. מעבר לכך, אין מה לחפש שם.