דור שלם דורש שלום

באיחור קל אך בהחלט אופנתי לעלייתם של גיבורי העל במסך הקטן, ה"פיסמייקר" מהיקום של DC נחת ב- YES והתחיל לעשות עלינו שרירים.

לא לילדים!

חשוב לציין שהסדרה אמנם ילדותית בטירוף, אבל התוכן אינו מתאים לילדים

ג'ון סינה היה מושלם בתור ה"פיסמייקר" בסרט "יחידת המתאבדים", וקיבל סדרת ספין אוף מוצדקת משלו, הנושאת את השם המקורי: "פיסמייקר". עלילת הסדרה מתחילה כ- 5 חודשים לאחר מאורעות הסרט, שבו כזכור הוא התחיל כדמות חביבה אך סיים כהיפך הגמור. ה"פיסמייקר" או בשמו האזרחי כריסטופר סמית', היה אמור למות מקליע בגרון + בניין שלם שקרס עליו, אבל בסדרה באורח פלא הוא שרד, ואל דאגה הוא שרד טוב. כל שריר נמצא בדיוק בנפח שהוא אמור להיות. הסדרה כל כך כיפית כבר מההתחלה, שסלחנו בקלות על המופרכות העלילתית הזו.

אז לאחר שהוא החלים מפצעיו האנושים, סמית' מגויס כנגד רצונו ליחידה ממשלתית סודית. מדובר בקבוצה של אנשים שהם סוג של מיומנים, ושאת חלקם עוד הכרנו מהסרט, אשר קובצו יחדיו על מנת להילחם בחייזרים דמויי פרפר שמשתלטים על בני אדם. המטרה הסופית של חייזרי הפרפרים היא כמובן משאת נפשו של כל חייזר (ופינקי והמוח): להשתלט על העולם.

נולד לשלום

תאכל שלום בן ****. כך למשל הפיסמייקר הטיח ביריב כלשהו לפני ששלח אותו לעולם הבא. המרכיב הפארודי הוא בגדר המשתנה הקבוע בסדרה. מי שזוכר את הלבוש המגוחך של ה-"עושה שלום"- קסדה מוגזמת, כפפות של לעשות כלים, ותלבושת צמודה שנראית יותר כמו תחפושת לפורים. כל אלו היו עלולים בקלות להפוך את כל העסק הזה לבדיחה גרועה ולא אמינה, אבל האופן שבו הפיסמייקר לוקח את עצמו ברצינות, מאזן לנו בחוכמה את המרכיבים המופרעים באישיות שלו, וגורם לנו לחיות בשלום עם מתקפת הצבעים האובר-פטריוטים (כמעט כל חפץ שברשותו צבוע בצבעי דגל ארה"ב).

המשפט הגאוני "אני נוצר שלום בכל ליבי, ולא אכפת לי כמה נשים, גברים, וילדים אצטרך להרוג בשביל להשיג אותו", זהו המשפט המפורסם ביותר של הפיסמייקר, ולדעתי גם זה שמתאר אותו באופן הכי טוב ומדויק. כריסטופר סמית'- רוצח מיומן מלידה, באמת מתכוון אליו ולא מבין מה לא בסדר עם משפט שכזה. ואנחנו באמת מאמינים לו.

ועד כמה שהשם "פיסמייקר" נשמע כמו כינוי שילד כפות המציא לעצמו, זה עוד כלום לעומת שאר השמות שניתנו לדמויות. יש לנו את "ויגי'לנטי"- השם הכי וואנאבי ביקום, שהעניק לעצמו נער פסיכופת אבל חביב, ושהחליט על דעת עצמו שהוא ה- BFF של הפיסמייקר. יש לנו שם חסר מעוף עבור חיית המחמד שלו "איגלי"- עיט קירח (ובמקרה גם הסמל הלאומי של ארה"ב), ויש לנו את ה"ג'ודומאסטר", שנחשו מה? טוב בג'ודו.

כאמור, הסדרה המופרעת לא לוקחת את עצמה ברצינות בכלל, וזה בא לידי ביטוי גם בדיאלוגים. חילופי המילים הדי ארוכים יש לציין, הם בעיקר מטופשים וילדותיים, לעיתים מטורפים, לעיתים שנונים, אבל לפעמים גם מעצבנים או מתאמצים מדי. ומעבר לכך- היכונו למפולת בדיחות מבוגרים על גיבורי-על- אקוומן, הפלאש, סופר-מן ועוד. לא לילדים, כבר אמרנו.

ועכשיו ברצינות

יש בסדרה כמה רגעים אמיתיים ורציניים, ואפילו אפלים – הילדות של סמית' הייתה רצופת התעללויות. אביו הוא גזען מיזוגני, ניאו-נאצי ורוצח. הוא מעולם לא העניק לבנו אהבה, ורק אימן אותו להרוג מהרגע שנולד. סמית', כמו כל ילד, רק רוצה שאבא שלו יתגאה בו, ולמעשה רק רוצה להרגיש שייך. כל השאיפות שלו להיות איזה אייקון אמריקאי או סמל ליושרה ושלום, מתכנסות לשם כך. הכותבים עשו בשכל כשהוסיפו את הממד היותר עמוק הזה, מפני שבלעדיו אני חוששת שלא היינו מתחברים לפיסמייקר או אפילו אוהבים אותו כל כך. אנחנו מרגישים חיבור לדמות כאשר אנחנו מבינים את המניעים שלה, ובמקרה של סמית' אנחנו מבינים בדיוק כיצד ומדוע הוא נהיה מי שהוא היום. "אני לא בוכה, אני רק מחזק שרירי פנים"- כך הוא הגיב כאשר נתפס מייבב לבד במיטה. מי שאמור להיות הכי זכר אלפא שיש, הוא בסה"כ עדיין ילד קטן מבפנים.

"פיסמייקר. איזו בדיחה"

לסיכום, ה"פיסמייקר" היא קומדיית אקשן סופר משעשעת ושטותית, שמצוידת בלא מעט הומור שחור. על המרקע שלנו מרצדות להן קריקטורות מטופשות של אנשים, וזה לא מציק, להיפך- זה אפילו עושה לנו נעים בבלוטת הצחוק. אציין שהסדרה כן מרגישה קצת פחות מושקעת ביחס לקולנוע, בעיקר מבחינת הפנטסטיות שלה- אנחנו לא ממש רואים יצורים מוזרים, אבל עדיין, מי שאוהב את ז'אנר גיבורי העל ומעוניין לצפות בטוויסט קליל ונטול רסן שלו, לא יתאכזב.