ומה איתך? מה הסיכויים שתחזור עם מדליה לישראל? הביתה לגבעתיים?

"אני מאוד נזהר בקטעים האלה, בטח לא רוצה להתחייב לשום דבר. אנסה להתקדם שלב אחר שלב ולהגיע הכי רחוק שאפשר. למי שלא יודע בתחרות הקשתות – אלמנט המזל משחק תפקיד לא קטן – בשלבי הנוק אאוט אפשר לתפוס יום לא טוב של יריב שאפילו מדורג גבוה יותר בדירוג העולמי, ולעבור לשלב מתקדם, כשהתוצאה של כל אחד היא בלתי תלויה בתוצאות הקודמות."

במעבר חד… ספורטאים רבים לוקחים הרבה תכונות שהתפתחו עם הקריירה גם לחיים אמיתיים, איפה ענף זה פוגש אותך בחייך?

"אני חושב שהספורט הזה חיזק אצלי את היכולת להתמודד עם מצבי לחץ ואתגרים, למרות שאני חושב שזה תקף להרבה ענפים אחרים. ההתמקדות במטרה בתחרות מאוד עוזרת לי לסנן רעשי רקע – הכרוז שצועד ברמקול, היריב שמסתכל עליי מהצד, הקהל שמתלחשש לידי והאנשים שמצפים ממני להביא תוצאות – את כל רעשי הרקע האלה אני שם בצד וכשאני מול המטרה אני רואה רק דבר אחד לנגד עיניי – את הטבעת המרכזית. ככה גם בחיים, הרבה פעמים כשיש לי מטרה מסוימת אני מצליח לשים את רעשי הרקע בצד ולהתמקד במטרת העל שלי."

יש לא מעט נערים וילדים שקוראים על ההצלחה שלך, ועשויים לשאוב השראה ממך. איזו עצה אתה יכול לתת להם?

"לפני הכל, הכי חשוב ליהנות ממה שאתה עושה. אם אתה לא נהנה – אל תעשה! גם אתה ספורטאי מתחיל וגם אם אתה בדרך להיות מקצוען, הכי חשוב שתהנה מהדרך.

בנוסף, חשוב להישמר שלא להיפצע ולהיפגע, לפעמים מוטיבציית יתר יכולה לפגוע, גם פיזית וגם נפשית.

גוף בריא בנפש בריאה – זה תמיד הולך ביחד."

היום, בראייה לאחור, כשאתה נמצא בנקודת ציון מיוחדת, אני בטוח שיש הרבה אנשים שאתה מרגיש צורך להודות להם?

כן ממש…" אומר איתי וצוחק. "

"לפני הכל, להוריי, שהיום אני מבין כמה הם עשו עבורי לאורך כל הדרך. מעבר לזה שהם נתנו לי גב כשבחרתי להתחרות בספורט שנחשב פחות מוכר – התמיכה הכספית שלהם בבחירה שלי הייתה עצומה ובטח ובטח הנפשית. הם נתנו לי את האפשרות להתמנף ולהגיע לאן שהגעתי – מבלי באמת לדעת לאן הדברים יובילו…

תודה גם לגיא מצקין מאמן הנבחרת ומי שהיה המודל לחיקוי שלי בצעירותי, לאיגוד הקשתות שתומך בנו ועוזר בהגשמת המטרות וכמובן ליורי יוגב, אותו הזכרתי – שהולך איתי מהתחלה…"

איפה תהיה בעוד 10 שנים ?

"בחיים האישיים אני מתחיל ללמוד השנה מדעי המחשב, אז מאמין שאשתלב בתחום הזה…בלי קשר, אין לי ספק שאמשיך לעסוק בקשתות, לא רואה את עצמי מעביר פרקי זמן גדולים בלי זה, מה גם שיש מתחרים גם בגילאי 40, 50 ואפילו יותר, ככה שכל הקריירה עוד לפניי. לגבי עוד אולימפיאדות, ארצה לראות איך אני מסיים את התחרות הקרובה ורק אז אעשה 'חושבים' לגבי העתיד התחרותי. מי יודע, אולי אחזר עם מדליה!