שלמה גימפלביץ שמלאו לו בימים אלו 102 שנה הוא יליד העיירה הקטנה ז'ז'יצה בפולין, המרוחקת כ-100 ק"מ מוורשה. הוא בן למשפחה בת 9 נפשות, כשהוא עובר ממחבוא למחבוא אצל מקומיים פולנים במשך חמש שנים , וחי חיי סבל ומחסור תוך שהוא מקפיד להתחבא מדי לילה במסתור אחר.

שלמה שרד את השואה ביחד עם אחיו, שהו שנתיים במחנה בקפריסין ומשם עלו לישראל. אחיו נפטר בישראל בשנת 1957. 

שלמה מספר "ברוב הימים בכלל לא ידעתי היכן אני נמצא. לפעמים הייתי נכנס לאיזו רפת ומתחבא שם, ובבוקר בזמן בני הבית הגויים היו הולכים לעבוד בשדה, העזתי ונכנסתי למטבח לגנוב אוכל" ומוסיף: "באחת הפעמים שכנה פולנייה ראתה אותנו ואמרה: הוי אתם מלאים בכינים! הכריחה אותנו להוריד את הבגדים, אספה אותם להרתחה והחזירה לנו בגדים נקיים ומגוהצים." הפולנים המקומיים, שעזרו לו להתחבא ובכך סיכנו את משפחתותיהם, נזקקו לשירותיו כחייט אמן. שלמה היה אחד היחידים שידע לתפור מכנסי רכיבה אנגלים והתמחה בתפירה וחייטות של הכל: מגרביים ותחתונים ועד מכנסיים וחולצות. 

על כל אלו התגבר בעזרת רוחו האיתנה וחוכמת חיים. אלו משמשים אותו עד היום ומקנים לו חוסן ואריכות ימים.

לפני המלחמה הכיר את מי שתהיה אשתו בכפר הקטן. היא נשלחה לאושוויץ ושרדה את התופת. לאחר השחרור השניים התאחדו ונישאו. לזוג לא היו ילדים. 

שלמה אוהב אדם ומכיר תודה לכל אוהביו. היום בגילו המופלג פוקד בכל יום את מרכז יום לקשיש נרקיסים ע"ש מרים מרכוס ברמת גן .
שלמה מלא תודה לכל הצוות , נהנה מאד מהפעילות וזוכה לאהבה גדולה מצד כל הנוכחים במקום