גבעתיים של אז

נולדתי בתל-אביב בצריף עלוב בשכונת נורדיה פינת דיזנגוף, לאִמִּי בלומה, לאבי מרדכי, ולאחותי לאה, ע"ה. היום נקרא המקום דיזינגוף סנטר.
עברנו לגבעתיים בשנת 1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הגענו לגבעת-רמב"ם בעגלה ועליה כל רכושנו, לבית פרטי ברח' גנסין 37. הבית הכיל חדר אחד, מטבחון ומסדרון. ה'שרותים' היו בחצר, מכוסים בבד יוטה. חשמל וביוב לא היו. בלילות הדלקנו עששיות נפט והביוב היה חביות טמונות ('ספטינג').

רחוב ויצמן היה חֹולִי, ללא כביש. בחורף הגיעו זרמי מים וסחף מאזור שטח 9  (שם ניצב היום הקניון).

סביב השכונה היו בוסתנים, עצי פרי של ערבים, ברמת ישראל, ברמת יצחק, ברמת חן ובשטח 9.

מגרשים ריקים היו בשפע, גן עדן למשחקי ילדים: מחניים, הקפות, כדורגל. אחד התחביבים היה לגלוש מהמגדל ברחוב המגדל על גבי לוח עם מְסַבִים ('קוגלגרים'), בירידה התלולה של הרחוב.