הסוטים באים

העונה האחרונה של "בארי" היא סטייה אחת גדולה, ומעלה את התהייה- עד כמה אנחנו מוכנים להיות סבלניים לסוטים עם לכאורה סיבה טובה לפגמיהם. הטירוף הרצחני של בארי אמנם תמיד שיחר לטרף בעונות הקודמות, אך רצונו המחושל להפוך למישהו אחר וטוב יותר, תמיד קיבל קדימות עלילתית. וכך בעונות הקודמות, בארי היה מעין סוטה לשעבר, שכעת עובר דרך חתחתים של התפכחות וחזרה בתשובה. ובכן, בעונה הנוכחית אפשר לשכוח מגאולה מפני שבארי האמיתי יצא לשחק בשכונה.

מי אמר פוסט טראומה ולא קיבל?

בעונה הנוכחית מפלצת הפוסט טראומה הראתה לנו שהשד כן כל כך נורא. שאנשים אלימים ובלתי מטופלים תמיד ישובו לסורם הקודר. אפשר לדחוק את האפילה לאיזו מערה נידחת במעמקי הראש, אבל החושך תמיד ימצא את החריץ הקטן ביותר שדרכו הוא יזלוג החוצה.

אז לאחר הטבח בעונה הקודמת, ולאחר שמורו ורבו של בארי גילה את האמת עליו, בארי מחליט לרצוח אותו. וכשזה לא בדיוק מסתדר, הוא מאיים שירצח את בנו ונכדו. פה בארי איבד אותי. בעיניי נחצה כאן קו מוסרי, לא יודעת אם במתכוון או שלא במתכוון על ידי הכותבים, אבל מבחינתי הסובלנות שלי לסטייה האלימה של בארי, פגה ברגע אחד. זה עצוב אבל זה מזכיר לנו שאכן מתהלכים בינינו סיוטים בשר ודם. זה מזכיר לנו שיש כאלו שהחיים לא נתנו להם חפיסה של שוקולדים, אלא חפיסה של קליעים. זה מפחיד אבל זו המציאות.

הו התמימות

בעונה 3, לא רק בארי מאבד את זה, אלא גם סאלי התמימה. הטרנספורמציה שלה אל מישהי שנוגעת בסף האלימות, היא מופתית, ומגיעה כתוצאה מכניסה לתעשיית הבידור האכזרית שלועסת ויורקת אותך כאילו אתה אשפה, ושאת השלכותיה ההרסניות על הנפש אולי ניסו ב"בארי" להשוות לזירת מלחמה עקובה מדם.

פגמים רבותיי, פגמים

דמותו הנלוזה של פיוקס גם היא עוברת טלטלה קלה ורגעית שבה הוא שוקל אולי לזנוח את חובותיו הלא-מוסריות, אבל גם הוא פגום עד העצם, ואינו מסוגל לחיות חיים נורמליים. מפתים ככל שיהיו, טעמה של הנקמה מתוק הרבה יותר.

אהבה זה כל הסיפור

נקודת האור היחידה בעונה זו היא דמותו של האנק. היא נותרה חביבה והוא לדעתי הדמות המרושעת היחידה שעוד אפשר להזדהות איתה, ומדוע? הוא מצא אהבת אמת.

אז אולי באמת אהבה היא גאולה?