"יוהו!" - כשאריק איינשטיין קפץ למגרש הכדורסל -

07/12/2025

יום ראשון, 07 בדצמבר 2025

"יוהו!" - כשאריק איינשטיין קפץ למגרש הכדורסל

"הסוד הקטן של הכדורסל הישראלי: כשיענקלה רוזן שיתף פעולה עם אריק איינשטיין בהפועל תל אביב לפני שהפך לאגדה"

מאת: בעז טישלר

31 במאי 2025

שתפו:

ממרומי גילו (87), יעקב "יענקל'ה" רוזן עדיין חי ונושם כדורסל. האיש שהפך משחקן, לצד אריק איינשטיין, למאמן בכמעט כל מועדון אפשרי בישראל, עדיין זוכר בבהירות את הימים ההם – כשהכדורסל היה תחביב, והשחקנים עבדו לפרנסתם במשרות רגילות במשך היום.

סיפורו של יעקב מתחיל בלימודיו בקיבוץ גבעת השלושה, שם דווקא בלט ככדורגלן צעיר. אך לא הכדורגל הוא שעיצב את דמותו בשנים אלה, אלא דווקא המציאות הביטחונית והפוליטית של טרום המדינה.

הקיבוץ היה מעוז של הפלמ"ח, והוא חווה על בשרו את אירועי 'השבת השחורה' ב-29 ביוני 1946, כשהבריטים פשטו על הסליקים בקיבוצים, עצרו את מנהיגי היישוב וחברי משק רבים ביניהם לוחמי פלמ"ח. אלו היו שיעורים ראשונים בעמידה איתנה, משמעת וחישול אופי – תכונות שילוו אותו בהמשך דרכו בכדורסל.

לאחר סיום בית הספר העממי, חזר לבית הוריו בתל אביב והתקבל לגימנסיה הרצליה, שבאותה עת שכנה במקום בו עומד כיום מגדל שלום. המשפחה התגוררה ברחוב אלעזר החורני, סמוך לנחל הירקון, ולא אחת מצא עצמו הנער יעקב גורף מים החוצה מהבית בשל הצפות חוזרות מהנחל. בראייה לאחור הוא רואה זאת כקוריוז, אך היה זה עוד פרק בחייו שחישל אותו לקראת הבאות.

"ברגע שאריק איינשטיין קטף כדור חוזר מן הקרש (ריבאונד), צעקתי לו 'יוהו' – בדומה לקריאת היודל של רועי הצאן השוויצרים, ואז, לפי השמיעה, אריק מסר לנו את הכדור להתקפה מתפרצת"

סוד קטן בהיסטוריה של הכדורסל

במקביל ללימודיו בגימנסיה, החל לשחק כדורסל בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב. לצדו שיחקו צבי לובצקי ואילן זייגר, שלימים הובילו את הפועל תל אביב לזכייה באליפויות בשנות השישים. השחקן הנערץ עליו בבוגרים היה ארז לוסטיג – כדורסלן מחונן , שהיה הראשון שקלע בהטבעה בארץ הקודש. המאמן של יעקב בנוער היה שמעון שלח, שחקן הפועל תל אביב ונבחרת ישראל, שהוביל את הפועל תל אביב כמאמן הבוגרים לזכייה בתארים במהלך שנות השישים.

יחד עם יעקב, שיחק בנוער בחור מוכשר מאין כמוהו ואתלט בחסד עליון שכינויו היה "אריות"… היה זה אריק איינשטיין. באותה עת הוא גם הפך בו זמנית לאלוף ישראל לנוער ולבוגרים בקפיצה לגובה. שיתוף הפעולה איתו הפך לסוד קטן בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי. "מגרעתו היחידה של איינשטיין הייתה שהוא היה קצר רואי. אמנם הוא לא היטיב לראות אך שמיעה אבסולוטית הייתה לו כבר אז. ברגע שהוא קטף כדור חוזר מן הקרש (ריבאונד), צעקתי לו 'יוהו' – בדומה לקריאת היודל של רועי הצאן השוויצרים, ואז, לפי השמיעה, אריק מסר לנו את הכדור להתקפה מתפרצת" הוא מספר.

בניגוד להיום, הכדורסל אז היה חובבני לחלוטין. את שירותו הצבאי העביר יעקב בחיל החימוש בצריפין, במקביל להיותו כדורסלן בקבוצת הבוגרים של הפועל תל אביב. "השחקנים הבוגרים השתלבו במקומות עבודה ו/או בלימודים במוסדות אקדמאים, התאמנו ושיחקו לאחר שעות העבודה להנאתם, ומבלי לקבל שכר מן האגודות."

בגיל 22 נישא יעקב לבחירת ליבו, אסתר. כמו רבים מבני דורו, עול הפרנסה והמחויבויות המשפחתיות הכתיבו את המשך דרכו. כאן בשלה ההחלטה לעבור מעמדת השחקן לעמדת המאמן – מהלך שיהפוך אותו לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בכדורסל הישראלי.

בשנת 1966 סיים יעקב רוזן בהצטיינות יתרה את קורס מאמני הכדורסל במכון וינגייט. האיש שהדריך בקורס וליווה אותו היה 'מר כדורסל' הישראלי – יהושע רוזין המיתולוגי, שהטביע חותם עצום על הכדורסל הישראלי דרך מכבי תל אביב. עד עצם היום הזה ובכלל, יעקב – שראה דבר או שניים בכדורסל הישראלי והעולמי חושב שיהושע רוזין הוא המאמן בה"א הידיעה, ומאז ומתמיד, היה מודל עבורו.

מאמן ישראלי באמריקה

שנה לאחר סיום הקורס, בשנת 1967, זכה יעקב רוזן במלגה והפליג לארה"ב להשתלמות אינטנסיבית במכללות האמריקאיות. שם אירע דבר מופלא – הוא הפך ל'מאמן מארץ הקודש' שמופיע בטלוויזיה האמריקאית ועובר ממכללה למכללה כל שבוע.

סטטיסטיקה מעניינת נרשמה: כל מכללה שאצלה התארח יעקב, ניצחה באותו משחק. הוא הפך לאטרקציה אמיתית, מעין סגולה למזל, וכמעט שלא נתנו לו לשוב.

כששב לארץ, בהמלצתו החמה של יהושע רוזין, מונה למאמן הבוגרים של מכבי דרום – קבוצת הבת של מכבי תל אביב. עם חניכיו הבולטים נמנו: יוסי לז'ה, מיכה שוורץ, ואלי קורן, שהיוו את שלד הבוגרים במכבי תל אביב בסוף שנות השישים ועד אמצע שנות השבעים.

את קבוצת הנשים הראשונה אימן בקיבוץ רמת הכובש, וליבו נמשך במיוחד לכדורסל בהתיישבות העובדת. "עצם העובדה שהקיבוצניקים משחר ילדותם, התרגלו לעבוד בצוות, זה בא לידי ביטוי על המגרש, וכדורסל בראש ובראשונה, הוא משחק צוות" הוא מסביר. כמו כן אימן גם את הפועל גבעתיים בליגה הראשונה.

יעקב אימן גם את קבוצת הבוגרים של הפועל גבעת ברנר-נען. יש לו פינה חמה בלב לכדורסל מן ההתיישבות העובדת. לדבריו עצם העובדה שהקיבוצניקים משחר ילדותם, התרגלו לעבוד בצוות, זה בא לידי ביטוי על המגרש, וכדורסל בראש ובראשונה, הוא משחק צוות. כמודל לכך, הוא מציין את הרכז איתמר מרזל מהפועל גבת יגור המיתולוגית, שראה תמיד לנגד עיניו, את טובת הקבוצה, ולא את טובתו האישית.

"אפשר לומר שהוא היה הרבה יותר ממאמן – הוא היה מחנך. אנציקלופדיה מהלכת לכדורסל, טקטיקן מבריק ואיש צנוע שמעולם לא רדף אחר כבוד ותהילה. כולם הכירו את האיש עם המשרוקית והמחברת שתמיד ידע בדיוק מה צריך לעשות בשנייה הבאה."

מגלה כישרונות ובונה קבוצות

מאז החל מסע מרתק בין עשרות קבוצות ואלפי שחקנים. יעקב אימן הכל: מקבוצות קט-סל ועד אליפויות בוגרים, ממועדוני נשים ועד ליגות למקומות עבודה. חניכיו מספרים שהוא היה מקפיד על הפרטים הקטנים ביותר ועל משמעת ברזל. המחויבות העמוקה שלו הן כשחקן והן כמאמן, הטמיעו בו דפוסים של משמעת עצמית בלתי מתפשרת, והקפדה על קלה כבחמורה. הוא מעולם לא שתה, ולא עישן, ואף מקפה הוא שומר מרחק.

הישג שיא רשם בעונת 1972/73, כשמונה למאמן בית"ר ירושלים והצעיד אותה לגמר גביע המדינה מול מכבי תל אביב, לאחר שבחצי הגמר הדיח את הפועל ירושלים על שלל כוכביה האמריקאים ומאמנה רלף קליין עתיר ההישגים.

מיהו השחקן האמריקאי הטוב ביותר אותו אימנת?

"כוכב מכבי ר"ג – לארי גורדון, שמעבר להיותו קלעי מחונן, הייתה לו אינטליגנציית משחק גבוהה ביותר. מבין הישראלים – פיני גרשון, שכיכב במכבי דרום, אך לא עלה לבוגרים של מכבי תל אביב." עבור יעקב רוזן, פיני היה מעין מאמן שני על המגרש שהבין אותו היטב ויישם את כל ההוראות הטקטיות שהוא נתן. יעקב יחד עם יהושע רוזין כיוונו את פיני גרשון לקריירת אימון, וכל השאר היסטוריה…

הכדורסל כמשל לחיים

כמאמן, זכה יענקל'ה בתארים רבים שקצרה היריעה מלפרט. הרקורד שלו כולל זכיות בטורנירים רבים כגון עיר הנוער, קבוצות ילדים נערים ונוער, ליגות נמוכות יותר תחרותיות, שהזרקורים לא מופנים לשם, ליגה למקומות עבודה (עיריית גבעתיים ואמישראגז), ובכלל הוא מאז ומתמיד היה לוקאל פטריוטי למקום מגוריו בגבעתיים, עת אימן אף את הפועל ואליצור ובתי ספר תיכוניים בגבעתיים. מודל הקניית יסודות כדורסל נכונים בכל תפקיד על המגרש, מגיל הילדים והקט-סל דרך הנערים, הנוער והבוגרים היו ונשארו בנפשו.

הוא לא ראה בכדורסל רק משחק. עבורו, "הספורט בכלל, וענף הכדורסל בפרט, מקנה הרגלי עבודה, וכלים חינוכיים פרקטיים לחיים: דבקות במטרה, שאיפה למצוינות, היכולת ללמוד להשתלב בצוות, לדעת לנצח ואף להפסיד, כי מנוי וגמור שניצחונות והפסדים כמו גם היכולת להתעשת ולקום מחדש לאחר כישלונות, הם חלק בלתי נפרד מן הספורט ומן החיים. "

אם לסכם את מורשתו בכדורסל הישראלי, אפשר לומר שהוא היה הרבה יותר ממאמן – הוא היה מחנך. אנציקלופדיה מהלכת לכדורסל, טקטיקן מבריק ואיש צנוע שמעולם לא רדף אחר כבוד ותהילה. כולם הכירו את האיש עם המשרוקית והמחברת שתמיד ידע בדיוק מה צריך לעשות בשנייה הבאה.

הכדורסל מבחינתו הוא בגדר תשקיף וסובלימציה של החיים עצמם – ואת החיים האלה, יעקב רוזן חי בשיא העוצמה, כשדורות של שחקנים ואוהדי כדורסל נושאים את מורשתו.

ולי, לא נותר אלא לאחל לו בריאות, אריכות ימים, נחת ושמחה עם אתי אשתו, ענת בתו, מתן, יועד ונויה נכדיו ורום, מיה ואמה ניניו.