קליאו
Kleo

הרצחת וגם בידרת?

על פניו העלילה של קליאו- המרגלת הנוקמת, היא מעשיית מרגלים לעוסה שנדמה שעל כל הגרסאות האפשריות שלה כבר עשו וי. ובכן, האמת היא שבסדרה אין הרבה חידושים ובשורות במישור העלילתי, אבל חווית הצפייה בה עדיין סופר מהנה, וזאת בזכות הרוח הרעננה שנושבת מכנופיית הדמויות המיוחדות, ובראשן קליאו.

על רקע סוף שנות ה-80 בגרמניה המחולקת, "קליאו" מגלגלת מולנו דמות מרתקת של מתנקשת ממזרח ברלין. עולמה של קליאו היפיפה מתהפך כאשר יום אחד ארגון הביון שהיא עבדה עבורו- השטאזי המזרח גרמני, מחליט לבגוד בה. השטאזי מפברק אישום של בגידה במולדת ושולח אותה לכלא. ורק כדיי לסובב עוד יותר את הסכין, בין הנועצים אותו בגבה היו גם סבא שלה ובן זוגה.

קופצים קדימה שלוש שנים, ועם נפילת חומת ברלין, משחררים את כל האסירים הפוליטיים וגם את קליאו. ואז, חמושה לא רק ברובים וסכינים, אלא גם בארסנל שלם של תחפושות, שפות זרות, פאות, וזהויות מזויפות, היא פוצחת במסע נקמה/גילוי האמת על מי שבגד בה.

להשתגע עליה

קליאו היא לא הגיבורה השגרתית של הרוצחת קרת הדם. היא אמנם מתנקשת ערמומית ברמה הגבוהה ביותר- היא רוצחת את כל מי שנמצא על הכוונת, היא מיומנת בכל סוגי הלוחמה כולל לוחמה כימית וביולוגית, אבל בעוונותיה היא גם מבדרת.

על רקע סאונד-טרק שובב שמשלים באופן חכם את האישיות הצבעונית שלה, קליאו שרה שירים לקורבנותיה, מדברת לעצמה, מדברת לחפצים ובובות, ועושה כל מיני פרצופים משונים ונטולי איפוק שנדמה ששמורים רק לילדים, ושאנחנו המבוגרים כבר איבדנו את הזכויות עליהם, וחבל. כמה דמויות אפילו אומרות על קליאו שהיא תמיד הייתה קצת משוגעת, ואני אומרת שדי בקורטוב הטירוף הזה בשביל להחזיק אותנו דבוקים למסך.

עם זאת, קליאו היא לא בדיחה. הסדרה יודעת למנן לנו בדיוק את טירופה הקוסם, כך שהיא לא גולשת יותר מדי אל מחוזות האבסורד. כעס ועצב תמיד מבעבעים מתחת לפני הבייבי-פייס, וזאת מכיוון שמהנוע האמיתי למעלליה של קליאו הוא הרגש. בניגוד לטיפוס הרובוטי של מתנקשות מזרח אירופאיות, קליאו היא דמות מאוד וולקנית, כפי שהתפרצויות הזעם/אומללות התכופות צורחות לנו. קליאו שלנו היא איננה הגיבורה שכובשת את יצרה, ובכך היא כובשת אותנו.

שוטר אחד בסדום

סביב קליאו הטיבו וליכדו הכותבים מספר דמויות שכל אחת היא טיפוס בפני עצמו, ובמיוחד דמות אחת ומיוחדת. דרכה של קליאו מצטלבת עם שוטר ושמו פצולד. הוא משוכנע שהיא רצחה מישהו במועדון לילה במערב ברלין, אבל הבעיה היא שה"נרצח" מת בכלל ממנת יתר, ופצולד עובד בכלל במחלק ההונאה. הוא מנסה לשכנע את מפקדו שמה שקרה במועדון היה בעצם רצח, אבל אף אחד לא מאמין לו, והוא הופך למקור של לעג. למרות הכול, הדרייב של פצולד להוכיח את עצמו הופך אותו לדמות אקטיבית שאף פעם לא מוותרת, ואנחנו מריעים לו כל הדרך. עם זאת, זה לא סוד הקסם האמיתי שלו. פצולד הוא אמנם שוטר בלתי נלאה, אבל הוא לא הטיפוס של השוטר הקשוח שפורץ דלתות בבעיטה. הוא דווקא די קומי ומגושם, ויותר מפעם אחת שמענו אותו נותן צרחה נשית במיוחד. הוא למעשה דמות שובה וקלילה שאי אפשר שלא להתאהב בה. עשינו לייק.

כן או לא המפקד?

קליאו ופצולד בנפרד וביחד מתחקים אחר קנוניה שמטפסת הכי למעלה שרק אפשר, ושכוללת מספר סוכנויות ביון, ואיך לא- גם סוכנים כפולים, וככל שהעלילה מסתעפת, מתחדדת גם התימה. הגיבורה שלנו התחנכה על ברכי הסוציאליזם, בביתו של הסבא שהיה גם הוא בכיר בשטאזי, וכל חייה ידעה רק למלא פקודות. זהו נושא טעון שאנחנו רגילים לראות בסדרות על סוכני ביון- דיון סביב נאמנות. האם סוכנים/חיילים צריכים למלא פקודות ולא משנה מה. האם המשימה מקדשת את האמצעים?

לסיכום, אם מתחשק לכם סדרת אקשן קצת מוזרה, קצת קומית וקצת אומללה, "קליאו" תעשה את העבודה.