משחר נעוריה גדלה זהבה עם תודעה של נתינה והתנדבות למען הכלל. אמה, רוח'לה, שבאה מתחום החינוך והפעילות הקהילתית במועצת פועלי רמת-גן, התנדבה כל חייה, ואביה המנוח יהודה היה חבר 'דן' ומורה דרך אולם בעיקר אוטודידקט בתחומי המדעים. "החלק הריאלי שבי הוא מאבא והחלק ההומני, עם הנטייה להוראה – הוא מאמא" – אומרת פרופ' זהבה בלכמן (57), שילדותה ונעוריה עברו עליה ברמת גן ממש על גבול גבעתיים ולימים בהיותה כבר בעלת משפחה, לפני 21 שנה, חצתה את כביש דרך בן-גוריון וקבעה את מגוריה בגבעתיים, האהובה עליה במיוחד.

היא גאה בעובדה ששני הוריה ילידי הארץ – "מצד אמי אני דור עשירי בשושלת משפחת יואל-משה סולומון" – היא מציינת, שם נעוריה עובדיה הוא עברות של שם משפחה רוסי של אבותיה החלוצים מצד אביה. אחותה הבכורה ד"ר יעל גוטר, בת 61, סיימה דוקטורט בידיעת ארץ ישראל, והיום מומחית באוטיזם ואחיה הצעיר, שחר ענבר, בן 51, מהנדס חשמל ואלקטרוניקה, סמנכ"ל תפעול עסקי בחברת DRIIVZ.

בתיכון 'בליך' כבר הצטייר המסלול בבירור: מגמה ריאלית-פיזיקלית, ולמזלה זכתה להיות בפיילוט של יחידה חדשנית אז: "פיזיקה בשירות האבחון הרפואי", ובעצם סימן במרקר בולט ההמשך: מדעים מדויקים עם מדעי הרפואה.

"התשוקה ללמידה מתמדת, למחקר, לחריצות – כל זאת מהבית. הורי עבדו קשה מאד כדי להעניק לי, לאחותי ולאחי – השכלה גבוהה והם-הם הבסיס לכל. גם לכישורי חיים, לנתינה, להתנדבות. הם אלה שעודדו והאמינו בנו. גדלתי במשפחה אוהבת, חמה ועוטפת. בית בו יש הרבה חיבוקים וחברות אמת. הורי תמכו ועודדו אותי לכל אורך הדרך. כל אלה עצבו אותי ותרמו לדרכי. יחד עם אישי אנו מעניקים זאת גם לילדנו" אומרת זהבה, שכמובן גם הייתה חניכה בקן קרית בורוכוב של 'הנוער העובד והלומד', בו גם הדריכה.

בצבא, כמי שרצתה תפקיד משמעותי עם תרומה לקהילה – שירתה כמורה מ"כית עם "נערי רפול" ב'חוות השומר', משם המשיכה לקצונה והייתה קצינת הוראה בחיל חינוך במפקדת קצין חינוך ראשי בתל השומר. "כאן הייתי אחראית על תוכניות הלימודים לחיילים, בהיסטוריה של עם ישראל ואזרחות".