פורצת דרך

פרופ' שולמית מיכאלי-גולדברג היא מדענית מובילה במדע הישראלי, בעיקר בתחום המיקרוביולוגיה ● מכהנת כסגנית-נשיא למחקר של אוניברסיטת בר-אילן ● בת למשפחה ממייסדי גבעתיים, בוגרת תיכון 'קלעי', ומעודדת צעירים בכלל ונשים בפרט – למצויינות ● קטפה שלל פרסים יוקרתיים ולאחרונה קיבלה מהאיחוד האירופי, מענק בסך 3 מיליון יורו למשך 6 שנים ● נבחרה לפרוייקט "מאה שנים, מאה נשים"

נעמי לבנון קשת

נובמבר 2022

רגע מרגש במיוחד שחוותה הפרופ' שולמית מיכאלי-גולדברג היה ב-2010 כשקבלה את פרס לנדאו בביולוגיה. הדבר קבל חשיפה בתקשורת וכמובן שהגיע זרם של ברכות אבל ההתרגשות שלה גברה כשיום אחד הגיע ללשכתה באוניברסיטת בר-אילן, טלפון מיוחד במינו: על הקו הייתה דינה מריאן, מורתה מבית הספר התיכון 'קלעי', שטרחה ואיתרה את תלמידתה המצטיינת שולמית ובירכה אותה אישית על הזכייה בפרס המכובד. "כל כך התרגשתי"- מספרת פרופ' מיכאלי-גולדברג – "הזמנתי אותה לטכס והיא הגיעה והייתה בין האורחים, שרבים מהם היו תלמידים שלי ומורים שלי באוניברסיטה. ויכולתי לומר שגם מורתי מהתיכון הייתה שם".

פרופ' שולמית מיכאלי-גולדברג נמנית עם מאה הנשים מעוררות ההשראה של גבעתיים – "מאה שנים מאה נשים" שכולן מוצגות בתערוכת פורטרטים ובספר שיצא במיוחד לרגל הפרוייקט הזה, המוצג בתיאטרון גבעתיים.

"עד היום הבית עומד ואפשר לראות את פגיעות הכדורים שירו הערבים משרונה. [...] בשלב מסויים, בתחילת שנות ה-40 ביקשה סבתא מטייבר להחליף דירה. היא קבלה חלקת אדמה ברחוב רמז 6, בגבעת רמב"ם, ושם בנתה את בית המשפחה שעדיין עומד על תילו"

זיכרונות ילדות

שולמית היא נצר למשפחת בלוך מגבעת רמב"ם. סבתה, שושנה בלוך, הגיעה ב-1934 מגליציה, אלמנה שטרם מלאו לה 50 מלווה בארבעה מחמשת ילדיה, והתיישבה בדירה צנועה שרכשה 'על הנייר' מטייבר, עוד בהיותה באירופה. הבן החמישי הצטרף בהמשך.

מיד בהגיעה פתחה מכולת קטנה והחלה לפרנס את משפחתה. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ח (1936-1939) – ברחו רבים מתושבי גבעת רמב"ם – דאז, כששושנה וילדיה היו בין הבודדים שנשארו שם.

"עד היום הבית עומד ואפשר לראות את פגיעות הכדורים שירו הערבים משרונה"- אומרת שולמית ומוסיפה – "סבתא שילמה על הדירה הזאת ונראה היה לה שאין לזה סוף. בשלב מסויים, בתחילת שנות ה-40 ביקשה מטייבר להחליף דירה. היא קבלה חלקת אדמה ברחוב רמז 6, בגבעת רמב"ם כמובן, ושם בנתה את בית המשפחה שעדיין עומד על תילו.

כילדה עוד גרתי עם הורי בקומה הראשונה, לצד סבתא. כשנולד אחי שמואל, נבנתה הקומה השנייה ועלינו לגור שם. באותו בית, בקומת הקרקע, פינתה סבתא חדר מרווח וניהלה את המכולת שלה, עד מותה בגיל 86 בשנת 1973."

אותה סבתא, אישה מסורתית שומרת שבת, גם הייתה ממייסדי בית הכנסת ברחוב טייבר וכיון שסברה שבשכונת בורוכוב לא שומרים שבת – שלחה את בת הזקונים שלה, נעמי, אמה של שולמית, לבית הספר 'ביאליק' שברחוב ביאליק ברמת גן. "אמא הייתה בת 7 כשהמשפחה עלתה לארץ. היו לה קצת קשיי קליטה התחלתיים אבל בהמשך היא התערתה היטב"- מספרת בתה שולמית – "את התיכון עשתה ב'אוהל שם' ברמת גן ובמלחמת השחרור לקחה חלק בהגנת גבעת רמב"ם".

"היא נחשבת מומחית עולמית בזיהוי ובאיבחון מולקולות RNA קצרות, שלהן תפקיד בבקרת הגנים. בשנים האחרונות מתרכזת פרופ' מיכאלי-גולדברג בתפקיד מודיפיקציות כימיות על מולקולה זו וכיצד הן מבקרות את תפקיד הריבוזום. בעבודה זו, על קביעת המבנה של הריבוזום ברמה האטומית, היא משתפת פעולה עם הפרופסור עדה יונת, זוכת פרס נובל"

הטלפון הראשון בשכונה

אחד הזיכרונות שסופרו בילדותה של שולמית היתה כמובן על 'קפה צליל' – המרכז התרבותי התוסס של גבעת רמב"ם, אותו ניהלה מלכה אברמוב, שהתגוררה במבנה בית הקפה, ביחד עם בתה יפה, לימים גוסטין ובהמשך ירקוני, ששרה בקפה ואחיה נני ותקוה – ליוו אותה בנגינה. "אמא שלי גדלה עם יפה ירקוני. אמה, מלכה אברמוב עברה תקופות קשות מאד של מחסור ולא אחת ביקשה מסבתא שלי 'לרשום' לה לחם כי לא היה לה כסף לשלם" – מספרת שולמית.

אביה, מיקי מיכאלי, השתחרר מהצבא הבריטי ושכר דירה עם חבר, בגבעת רמב"ם ליד הבריכה. כשיצא למכולת לרכוש מצרכים פגש את נעמי, בתה של בעלת המכולת, שושנה בלוך. השניים התאהבו ונישאו. מיקי ז"ל היה ממקימי חיל ההנדסה ושירת בצבא הקבע שנים רבות.

שולמית זוכרת את עמוד הטלפון הראשון בגבעה – הציבו במיוחד עבור מיכאלי, כדי שיהיה זמין מיידית למקרה הצורך. "קבלנו את הטלפון הראשון בשכונה וכולם באו אלינו לטלפן"- מספרת שולמית.

"סבתא הקימה שבט לתפארת"- אומרת שולמית שבעצמה הייתה תלמידה מצטיינת שבלטה כבר בבית הספר היסודי 'שמעוני' ועוד יותר בתיכון 'קלעי' בו סיימה בהצטיינות במגמה הביולוגית. בשנות נעוריה הייתה חניכה ב'צופים' ובהגיע מועד הגיוס היה ברור שהיא הולכת בדרכי אביה ומתגייסת לחיל ההנדסה. היא שירתה בפיקוד דרום ובהמשך ברפידים, בסיני.

מומחית עולמית בזיהוי ובאיבחון מולקולות RNA קצרות

מיד עם שחרורה נכנסה למסלול האקדמי, שם נשארה עד היום. היא למדה לתואר ראשון בביולוגיה, באוניברסיטת תל אביב, ובשל הצטיינותה הבולטת המשיכה למסלול ישיר לדוקטורט במיקרוביולוגיה. בסיום הדוקטורט, כשהיא בת 30 טסה לעשות פוסט-דוקטורט בברקלי בקליפורניה ובבית הספר לרפואה בסן-פרנסיסקו. כששבה לארץ אחרי 8 שנים, הצטרפה לסגל המדענים של מכון וייצמן ברחובות עד שעברה לאוניברסיטת בר-אילן.

זמן קצר לאחר חזרתה היא נישאה לד"ר משה גולדברג, כימאי, שהיה ממובילי מפא"ת (המנהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית). לבני הזוג נולדו 3 ילדים: בתם הבכורה בת ה-31, היא רופאה-מתמחה ב'שניידר', נשואה ואם ליונתן בן 9 חודשים. בנה השני של שולמית, בן 29, לומד ועובד בתחום החינוך, ובן הזקונים בן ה-27 – עוסק בתחום שיווק ומינהל עסקים.

בשנותיה במכון וייצמן בלטה במחקריה, העוסקים בתהליכים שבהם לאברון ה-RNA יש תפקיד מרכזי. היא נחשבת מומחית עולמית בזיהוי ובאיבחון מולקולות RNA קצרות, שלהן תפקיד בבקרת הגנים. בשנים האחרונות מתרכזת פרופ' מיכאלי-גולדברג בתפקיד מודיפיקציות כימיות על מולקולה זו וכיצד הן מבקרות את תפקיד הריבוזום. בעבודה זו, על קביעת המבנה של הריבוזום ברמה האטומית, היא משתפת פעולה עם הפרופסור עדה יונת, זוכת פרס נובל.

"לאחרונה קבלתי, מהאיחוד האירופי, מענק יוקרתי בסך 3 מיליון יורו למשך 6 שנים, ואמשיך במחקר שלי. אני מלמדת, ומשמשת סגן-נשיא למחקר. הדרכתי שלושים דוקטורנטים ו-70 מאסטרנטים וכבר יש לי תלמידים שהם כיום פרופסורים בזכות עצמם וזה כמובן הרבה נחת"

מגשימת יעדים וחלומות

עם הצטרפותה לאוניברסיטת בר אילו היא נבחרה, ממש באותה שנה, להיות חוקרת במכון HOWARD-HUGHES האמריקאי והיא החוקרת הישראלית היחידה בארץ שעד כה זכתה במענק מקרן יוקרתית זו.

בשנים שלאחר מכן הספיקה שולמית לכהן, בבר-אילן, כדיקן הפקולטה למדעי החיים, כראש חטיבת מדעי החיים והרפואה בקרן הלאומית למדע, וכיום היא סגנית-נשיא למחקר של אוניברסיטת בר-אילן.

במהלך השנים קטפה כמה וכמה פרסים יוקרתיים בהם פרס לנדאו במיקרוביולוגיה, בו זכתה פעמיים, פרס הצטיינות על שם קלור, ממכון וייצמן, פרס האקדמיה הלאומית הצרפתית על שם אנדרה לבוב ופעמיים זכתה בפרסי האגודה הישראלית למיקרוביולוגיה.

"לאחרונה קבלתי, מהאיחוד האירופי, מענק יוקרתי בסך 3 מיליון יורו למשך 6 שנים, ואמשיך במחקר שלי"- אומר שולמית בגאווה ובסיפוק – "אני רק מקווה שיהיה לי כוח להמשיך. אני מלמדת, ומשמשת סגן-נשיא למחקר. הדרכתי שלושים דוקטורנטים ו-70 מאסטרנטים וכבר יש לי תלמידים שהם כיום פרופסורים בזכות עצמם וזה כמובן הרבה נחת".

היא אומרת בפה מלא שהיא קרייריסטית ומעולם לא חשה צורך להתנצל על כך. "זאת אני"- היא מכריזה. "עבדתי הרבה שעות ביום אבל תמיד חזרתי בערב, ותמיד הכנתי את השבת, ותמיד הייתי זמינה לילדים"- היא אומרת – "הם מאד גאים במסלול שהלכתי בו, וגם חבריהם, וזה לא היה, ועדיין לא מסלול קל, שבעבר היו בו מעט מאד נשים וגם היום אין בו הרבה נשים".

לדבריה הציבה לעצמה הרבה יעדים וחלומות במסגרת עבודתה באוניברסיטת בר-אילן והיא אומרת בסיפוק שהשיגה את כולם. במשך 8 שנים ניהלה את מענקי המחקר ולדבריה האוניברסיטה עשתה צעד גדול ומשמעותי במדעי החיים, והיא גאה להיות חלק מזה. היא מאד מעודדת צעירים בכלל ונשים בפרט – למצויינות.

היא מתגוררת בקרית אונו אבל הלב נשאר בגבעתיים והבית ברחוב רמז 6 עומד על תילו כששולמית מחזיקה בבעלות על החלק של סבתה שושנה בלוך, בקומת הקרקע. "זהו בית ילדותי, בו כל הזיכרונות שלי. גבעתיים בכלל וגבעת רמב"ם בפרט תמיד היו אהבתי הגדולה, ובכל מקום אני מציינת בגאווה שאני בת גבעתיים".

מילות מפתח: פורצת דרך, פרופ' שולמית מיכאלי-גולדברג, מדענית מובילה במדע הישראלי, מיקרוביולוגיה, סגנית-נשיא למחקר של אוניברסיטת בר-אילן, מייסדי גבעתיים, בוגרת תיכון 'קלעי'