31/05/2024
31/05/2024
יום שישי, 31 במאי 2024

"אני לא רואה עצמי סופר אלא היסטוריון"

סיפורו של יוסי ארגמן - האיש מגבעת התחמושת

נעמי לבנון-קשת

צילום: איציק רובין

השיר "גבעת התחמושת" נכתב כמה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים על-ידי יורם טהרלב שקרא את הכתבה בעיתון 'במחנה' בה ראיין יוסף ארגמן כמה מלוחמי הקרב אשר סיפרו את עלילותיו. בהתייחסו לעוצמתו של השיר אמר טהרלב: "אני חושב שאת כוחו שאב השיר מהראיונות האלה, הרבה יותר מאשר מהטקסט שאני כתבתי".

53 שנים חלפו מאז נכבשה גבעת התחמושת בחודש יוני 1967 ויוסי ארגמן ממשיך להתרגש גם כיום כשהוא מספר את סיפורו.

יוסי ארגמן, (74), נולד במערב אוקראינה, אז ברית המועצות וב-1957 עלה עם הוריו ואחיו הצעיר לארץ, היישר לקבוץ שער העמקים. "אבי היה מדריך בשומר הצעיר באוקראינה, בה סבלתי מאד מאנטישמיות. הדרך הישירה לקבוץ, בה היו כמה מחניכיו של אבא, היתה טבעית" – מספר יוסי – "אני זוכר שב-2 בלילה יצאו לקראתנו נערה ונער במדים ועם רובה וקבלו את פנינו. ומאז גורלי קשור בצה"ל".

באוקראינה היתה האם רוקמת אמנותית במכונה, והאב היה צלם ומוכר בחנות, ונסע ללמוד הנדסת נפט. לא בדיוק תחומים ומקצועות שיש מה לעשות איתם בקיבוצים בשנות ה-50, וכנראה גם לא לאחר מכן. אחרי שלוש שנים בקבוץ הם עזבו לקרית טבעון שם סיים את לימודיו.

יוסי למרגלות הכותל

"וכך נולד השיר 'גבעת התחמושת', שהציטוטים שבו הם תיאורים מונולוגיים של הקרב על פרטיו מנקודת ראותם של לוחמים מהשורה שהשתתפו בו. שני בתים ממנו לקוחים היישר מתוך הכתבה שלי"

"הגבעה נכבשה לנגד עינינו"

בסוף שנת 1966 התגייס יוסי לגולני ושנה לאחר מכן מונה לכתב של 'במחנה'. "המטרה הייתה לצרף את הכתבים הקרביים לכוחות הלוחמים ואני, שעברתי קורס צניחה, הפכתי בשמחה ובגאווה לכתב קרבי".

כשפרצה מלחמת ששת הימים, ביוני 1967 סופח לחטיבה 55 של צנחנים במילואים, עליה פיקד מוטה גור ושבדיוק נערכה לכניסה למלחמה.

"התכנון היה שנהיה גיבוי לרפול ולגורודיש בציר הצפוני של סיני והיינו מוכנים"- הוא משחזר את רצף האירועים המהיר – "בינתיים בירושלים החזית התחממה והוחלט שגדוד אחד יעלה לירושלים וכך הגעתי לבירה בטנדר של הסמח"ט, סא"ל משה סטמפל-פלד".

בדרכם לשם הם כבר ראו ושמעו את ההפגזות הקשות על העיר. בהיותו צמוד לסמח"ט פרץ איתו בטנדר שלו לכיוון שכונת בית ישראל, אזור בתי פג"י, אז אזור חרדי מאד. עד היום הוא זוכר היטב איך ברחוב צפניה 5 עלו על הגג וראו את כל המיפקדה, עם מוטה גור כשסביבו כל מפקדי הגדודים, על אותו גג, מסמנים על מפות, כשמסביב הפגזות קשות. "מאחת מהן עפתי פנימה למדרגות הבנין"- הוא נזכר – "בפועל ישבתי במפקדת הכוחות כש-500 מטרים מאיתנו – גבעת התחמושת. בעודי על הגג עם כל הפיקוד ראינו גדוד של חיילים מסתער על הגבעה וכובש אותה ממש לנגד עינינו, אני זוכר שמאיר הר ציון ירד לשטח כדי להיות עם החבר'ה. הקרב נמשך בערך מחצות ועד עלות השחר וכשירדתי עם מוטה גור בזחל"ם שלו, ראיתי את ההרוגים עטופים ורק נעלי הצנחנים שלהם בולטות החוצה!"

"אני בזחל"ם של מוטה, יורדים עם כל הכוחות, עם האימרה הידועה 'סע בן צור, סע'. עוברים דרך שער האריות ומתקדמים עד אל-אקצה, ואז.... רצנו לחפש את הכותל! הייתי כנראה האדם השביעי שהגיע אל הכותל..."

אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכול רציתי להגיע הביתה בשלום"

הנהג של מוטה גור באותם ימים היה בן-צור האגדי שהתפרסם באימרה של גור: 'סע בן-צור סע'! יוסי, כאמור, נסע עם ברכב, עברו על פני צלפים ירדנים, וכשעברו את הגבעה עלו על מוקש-רגל, שלא עצר בעדם מלהכנס לשטח הירדני של ירושלים. היעד היה מוזיאון רוקפלר שהיה מלא בשכיות חמדה ובאוצרות אמנות שהשאירו את יוסי, ואת האחרים, פעורי פה. דגל ישראל כבר היה מונף על גג המוזיאון.

"רבים מהלוחמים ישנו מרוב עייפות ואז הגיעה הפקודה להיכנס לעיר העתיקה"- מספר יוסי – "אני בזחל"ם של מוטה, יורדים עם כל הכוחות, עם האימרה הידועה 'סע בן צור, סע'. עוברים דרך שער האריות ומתקדמים עד אל-אקצה, ואז…. רצנו לחפש את הכותל! הייתי כנראה האדם השביעי שהגיע אל הכותל, באותו זמן הצנחנים עדיין נלחמו בסימטאות העיר העתיקה ורק אז הגיעו לכותל".

אחר הצהרים של אותו יום היסטורי, חזר יוסי בטרמפים, למערכת 'במחנה' והתחיל לכתוב בקדחתנות, כשהוא משחזר מה עבר, מה ראה, מה חווה – ומדווח לקוראים. בקרב על גבעת התחמושת נפלו 38 צנחנים, והקרב הזה הוליד סיפורי גבורה מופלאים. כשהחלו ההכנות לגיליון 'אפוס הניצחון' שולבו בו ראיונות שעשה יוסי עם הצנחנים הלוחמים בגבעת התחמושת. אחריו הגיע 'גיליון הצל"שים' – שכן חולקו אז 50 צל"שי הרמטכ"ל, מהם רבים מלוחמי גבעת התחמושת. "את אלה, החיים מביניהם, ראיינתי. הכתבה התפרסמה באותו גיליון, בצורת קטעים-קטעים, ואז הגיע הטלפון מיורם טהר-לב, שביקש את רשותי לקחת משפטים מהראיונות שעשיתי – לשיר שהתבקש לכתוב עבור להקת פיקוד המרכז, שרצתה שיר גבורה"- הוא מספר – "וכך נולד השיר 'גבעת התחמושת', שהציטוטים שבו הם תיאורים מונולוגיים של הקרב על פרטיו מנקודת ראותם של לוחמים מהשורה שהשתתפו בו. שני בתים ממנו לקוחים היישר מתוך הכתבה שלי".

הקטע האחרון המובא בשיר כולל בסופו גם אמירה אישית שאמר הלוחם שלום דוד, אמירה אשר נחקקה בתודעה הישראלית יותר מכל שורה אחרת מהשיר: "אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכול רציתי להגיע הביתה בשלום".

סופר, עורך והיסטוריון

בחורף של 1968, כשהוא עדיין בשירות צבאי סדיר, נשאל על ידי יצחק לבני, אז העורך הראשי של 'במחנה', אם ירצה להצטרף במטוס חיל האויר, לצוות הצוללת 'דקר', שאז עגנה ותדלקה בגיברלטר. הוא כמובן רצה אבל מסיבות טכניות זה לא יצא לפועל. בשבת בבוקר העיר אותו אביו באומרו: 'הצוללת 'דקר' אבדה בדרך'!

לאחר שהשתחרר מצה"ל בקיץ 1969 עבד כעורך בטאון 'כור', למד באוניברסיטת תל אביב למודי מזרח תיכון וארץ ישראל, ובהמשך למד לתואר שני בהיסטוריה כללית והתמחות בסובייטולוגיה. הוא נישא לטלי ויחד עברו להתגורר בגבעתיים. יש להם שלושה ילדים: יוני (43), מיכל (38) ומירב (33) ושני נכדים: אדם ורוני. בשנת 1974 מונה לעורך העתון 'במחנה נח"ל' ולעורך-משנה של העתון 'במחנה', תפקיד שמילא עד יציאתו לגימלאות בשנת 2002. מאז ידיו מלאות עבודה והוא הספיק לכתוב 7 ספרים, לערוך 7 ספרים, לתרגם ועוד ועוד – "אני לא רואה עצמי סופר אלא היסטוריון, כזה שגם כותב ועורך."

בימים אלה הוא מחלים מפציעה שהסתבכה בעקבות נפילה בכניסה לביתו וטלי רעייתו מטפלת בו במסירות. היא מכהנת כסגנית ומשנה לראש העיר, ופעילה כבר 25 שנה בעיריית גבעתיים בתפקידים שונים.

בזמן ההחלמה סיים את ספרו 'נשף המסיכות' – מבצעים ופרשיות של שמואל (סמי) מוריה, איש מחתרת, שב"כ ומוסד, שנפטר לפני שנתיים בגיל 94 ולא זכה לראות את ספור חייו המופלא יוצא בספר.

ארגמן אסף חומרים רבים, ראיין אותו בסבלנות ובסקרנות אין קץ ודלה פרטים על פעילויותיו ומעלליו של האיש הנחבא אל הכלים, שאגב גם הוא היה תושב גבעתיים. סיפור של עולה מעירק, שם היה מפקד המחתרת הציונית, ופה גוייס מיד על ידי איסר הראל לתפקיד ראש המחלקה למלחמה בריגול הערבי! זו היתה בחירה אישית של הראל שהדהימה בשעתו את ותיקי הארגונים החשאיים. לאיש היו דמויות כיסוי רבות ומגוונות והוא פיקד על מבצעים חשאיים רבים בארץ ובחו"ל. בהמשך, מונה לראש שלוחת המוסד בפריז. עסק בין היתר בציד נאצים, בגיוס סוכנים ובפיתוח שיטות חדירה לשגרירויות ערביות. המסתערבים שגייס ואימן, פעלו כעשר שנים מבלי שאיש בשב"כ או במוסד – ידע על קיומם! הוא היה מבכירי המוסד עד לפרישתו."

אולי יעניין אותך

מוסף התחדשות עירונית – מידע הכרחי בכל בית בישראל

כיצד תגנו על זכויותיכם במסגרת פרוייקטי התחדשות עירונית? מוסף התחדשות עירונית מידע הכרחי בכל בית בישראל בשוק ההתחדשות העירונית, קיימים עשרות קבלנים ויזמים, המעוניינים לבנות בבניינים ישנים, בתמורה לזכויות על הדירות החדשות שייבנו במסגרת התחדשות

"אני חשוף לפיתויים בפיצוציה כל היום, אבל למזלי יש את אברהמסון"

שולי ליניאדו מרמת גן עבר שני ניתוחים לטיפול בהשמנת יתר ללא הועיל:  "ירדתי במשקל מהר יותר בשלושת חודשים הראשונים שלאחר הגמילה מסוכרים ופחמימות ממכרות במכון אברהמסון. 15 אנשים עם דחף בלתי נשלט לפחמימות נגמלו בעקבותיי וכולם מצליחים לרדת יפה במשקל"

המגזינים

עשו מנוי למגזין 'גבעתיים פלוס',

בכל גיליון כתבות וטורים מעניינים ומעמיקים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!

עשו מנוי למגזין 'רמת גן פלוס',

הישארו מעודכנים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!
אל תפספסו הכתבות האהובות
כתבות השער

רעיון קטן שהפך לגדול

האדריכלית ומעצבת הפנים הילה עדני, חברה לדוגמנית ולכוכבת החדשה של "רוקדים עם כוכבים" רומי פרנקל ולקראת פסח השתיים ערכו מתיחת פנים לבסיס חטיבה 188

קראו עוד»
המומחית רוית סיני

האם הכל כלול? חלק 2

הסיסמה הנפוצה בהתחדשות עירונית היא שהבעלים אינם משלמים דבר והכל הוא על חשבון היזם – זה כמובן תלוי בסעיפים הקטנים של ההסכם המשפטי שיחתם לבסוף מול היזם.

קראו עוד»
Shape
Shape

נשמח לשמוע מה שיש לך להגיד לנו

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

דילוג לתוכן