סופר, עורך והיסטוריון

בחורף של 1968, כשהוא עדיין בשירות צבאי סדיר, נשאל על ידי יצחק לבני, אז העורך הראשי של 'במחנה', אם ירצה להצטרף במטוס חיל האויר, לצוות הצוללת 'דקר', שאז עגנה ותדלקה בגיברלטר. הוא כמובן רצה אבל מסיבות טכניות זה לא יצא לפועל. בשבת בבוקר העיר אותו אביו באומרו: 'הצוללת 'דקר' אבדה בדרך'!

לאחר שהשתחרר מצה"ל בקיץ 1969 עבד כעורך בטאון 'כור', למד באוניברסיטת תל אביב למודי מזרח תיכון וארץ ישראל, ובהמשך למד לתואר שני בהיסטוריה כללית והתמחות בסובייטולוגיה. הוא נישא לטלי ויחד עברו להתגורר בגבעתיים. יש להם שלושה ילדים: יוני (43), מיכל (38) ומירב (33) ושני נכדים: אדם ורוני. בשנת 1974 מונה לעורך העתון 'במחנה נח"ל' ולעורך-משנה של העתון 'במחנה', תפקיד שמילא עד יציאתו לגימלאות בשנת 2002. מאז ידיו מלאות עבודה והוא הספיק לכתוב 7 ספרים, לערוך 7 ספרים, לתרגם ועוד ועוד – "אני לא רואה עצמי סופר אלא היסטוריון, כזה שגם כותב ועורך."

בימים אלה הוא מחלים מפציעה שהסתבכה בעקבות נפילה בכניסה לביתו וטלי רעייתו מטפלת בו במסירות. היא מכהנת כסגנית ומשנה לראש העיר, ופעילה כבר 25 שנה בעיריית גבעתיים בתפקידים שונים.

בזמן ההחלמה סיים את ספרו 'נשף המסיכות' – מבצעים ופרשיות של שמואל (סמי) מוריה, איש מחתרת, שב"כ ומוסד, שנפטר לפני שנתיים בגיל 94 ולא זכה לראות את ספור חייו המופלא יוצא בספר.

ארגמן אסף חומרים רבים, ראיין אותו בסבלנות ובסקרנות אין קץ ודלה פרטים על פעילויותיו ומעלליו של האיש הנחבא אל הכלים, שאגב גם הוא היה תושב גבעתיים. סיפור של עולה מעירק, שם היה מפקד המחתרת הציונית, ופה גוייס מיד על ידי איסר הראל לתפקיד ראש המחלקה למלחמה בריגול הערבי! זו היתה בחירה אישית של הראל שהדהימה בשעתו את ותיקי הארגונים החשאיים. לאיש היו דמויות כיסוי רבות ומגוונות והוא פיקד על מבצעים חשאיים רבים בארץ ובחו"ל. בהמשך, מונה לראש שלוחת המוסד בפריז. עסק בין היתר בציד נאצים, בגיוס סוכנים ובפיתוח שיטות חדירה לשגרירויות ערביות. המסתערבים שגייס ואימן, פעלו כעשר שנים מבלי שאיש בשב"כ או במוסד – ידע על קיומם! הוא היה מבכירי המוסד עד לפרישתו."