מרצה מעוררת השראה

"גבעתיים הייתה ונשארה בית"

היא התגייסה לצה"ל במסלול ישיר לקצונה, והייתה לקצינת ביקורות במטה, במפקדת החיל. במהלך השירות הצבאי פגשה את מי שעתיד להיות בעלה, שלמה אברהמי, במקור מאשקלון, שבאותה עת שירת בצבא והתגורר בשכירות בגבעתיים. שניהם נסעו מידי בוקר לאותו בסיס בצריפין ושלמה, שגם הוא היה קצין טכני בקשר"ר, ראש מדור ובהמשך ראש ענף –  החל לקחת אותה במכוניתו הלוך ושוב.

כשעברה ללמוד בטכניון, הקשר בין השניים התרופף מעט עד שבמלחמת המפרץ פגע טיל בלב רמת גן ועידית טילפנה לשלמה מחיפה והתעניינה בשלומו. וכך התחדש הקשר, שהתהדק עוד יותר כששלמה עבר אף הוא לחיפה לעשות את ה-MA שלו בהנדסת אלקטרוניקה, בעוד שהיא למדה הנדסת מכונות – תחום שאהבה מאד מגיל צעיר. במהלך אותה תקופה, עוד ב-91' –נישאו השניים.

"עוד כילדה פירקתי והרכבתי ובניתי דברים מגרוטאות"- נזכרת עידית שסיימה תואר ראשון בהצטיינות בלימודי הנדסה בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון ב-93' – "רציתי להיות מהנדסת פלסטיק ואחרי הטכניון עבדתי שנה וחצי ב'כתר פלסטיק' ואז עברתי לשנה וחצי נוספות לחברה אחרת".

שלמה נשאר בשירות הקבע עד פרישתו. ממש בתחילת נישואיהם נבנתה שכונת אנשי קבע בראש העין והם רכשו בית בתנאים הנוחים שניתנו אז למשרתי הקבע ועברו להתגורר במקום.

"מבחינתי גבעתיים הייתה ונשארה בית, מה גם שרוב בני המשפחה, הגרעינית והמורחבת, נשארו בעיר.  זו עיר שנתנה לי הרבה מאד ושאני מאד מעריכה את איכות החיים שבה" – היא אומרת בחיוך.

לאחר שהתנסתה בעבודה בשתי חברות בשוק הפרטי חשה ש'מדגדג' לה המחקר. עניינה אותה הנדסה ביו-רפואית והיא הגיעה ב-95' לאוניברסיטת תל-אביב לתואר השני שלה, במחלקה להנדסה ביו-רפואית כשכבר הייתה אמא של בן. עבודת התזה שלה עסקה במודלים נומריים של מסתם לב מלאכותי.

מיד עם סיום התואר השני נכנסה למסלול הדוקטורט  שעסק במודלים נומריים וניסויים להערכת הזרימה ותנועת הדופן במשאבת עזר ללב, אותו סיימה ב-2003. "למעשה מאז שחזרתי לאוניברסיטה אני באקדמיה" – היא אומרת – "עם סיום הדוקטורט יצאתי ל'קאלטק' (Caltech) – המכון הטכנולוגי של קליפורניה, לפוסט דוקטורט. חקרתי את דינמיקת הגלים במשאבת תהודת גלים ואת היישומים שלה במחקר הביורפואי. כמו כן עסקתי בסכנת הקריעה של היצרויות לא הומוגניות בעורקים. שלמה, שבדיוק אז פרש משירות הקבע ושלושת הבנים, בן, ליאור ופז, הצטרפו אלי.

"בן וליאור (25) היו עתודאים, האחד במדעי המחשב והשני במתימטיקה-פיזיקה וכיום שניהם עובדים בהיי-טק, ופז, (21), היה מפקד בגדנ"ע בשדה בוקר, וכיום עובד  כעוזר מחקר במחלקה הפסיכיאטרית בשיב"א.

המשפחה חזרה ב-2006 לארץ והיישר לבית בראש העין. עידית אומרת שהם חזרו לעיצומו של מה שקרוי עד היום 'העשור האבוד' – מורשתה של השרה דאז לימור לבנת, ופשוט לא היו תקנים לאקדמיה. "בפועל 'ייבשו' את האוניברסיטאות ואז החלה פריחת המיכללות, והוקמה מחלקה להנדסה רפואית במיכללת אפקה- מיכללה להנדסה מהטובות בארץ. כשהוצע לי להצטרף לשם – נעניתי בשמחה, הקמתי מעבדות הוראה ומחקר, והיה לי כיף גדול לעבוד בשנים הבאות עם כמה מחברותי מימי האוניברסיטה."