"אחי היחיד עמוס, היה צעיר ממני בארבע וחצי שני והייתי קשור אליו מאד. נפילתו במלחמת יום הכיפורים שינתה לי את החיים. ברמה האישית – דחיתי הצעות עבודה בארץ ובחו"ל, כי היה ברור שעלי להיות קרוב וצמוד להורי השבורים, שורדי שואה ששכלו את בנם. היה לי ברור שמעתה והלאה וכל עוד הם חיים – יש דברים שלא אעשה. וברמה הפנימית, מותו של עמוס היה כאילו איבדתי בן. אני גידלתי את עמוס, שנולד בארץ זמן קצר לאחר עלייתנו לכאן מרומניה. במבט לאחור אני יכול להגיד שאמי הייתה פוסט-טראומתית וזה השפיע על הבית, ואבי גונן עליה מאד. כך גדלנו. אבי, שמיד לאחר קרבות תש"ח התגייס לשורות המשטרה, היה הרבה מחוץ לבית, ויצא שאני גידלתי את עמוס כמו אבא, וכל חייו הקצרים – דאגתי לו"- את הדברים הכואבים האלה אומר צביקה ניר, (77), עורך דין, סופר, משורר, ובשמונה השנים האחרונות גם יו"ר מוערך של אגודת הסופרים העברים בישראל.
מכתיבת תשבצים ללימודי משפטים
צביקה, יליד רומניה, עלה עם הוריו לארץ עם קום המדינה והמשפחה התיישבה בקרית טבעון, אליה הוא קשור עד היום, למרות שהתגוררו שם שנים מועטות. משם עברו לרמת גן שבה התעצבה אישיותו. הוא סיים את תיכון 'אהל שם' במגמה ריאלית ומגיל 13 עבד כדי לסייע להורים במימון הלימודים שלו, הן בתיכון והן בהמשך, באוניברסיטה. כבר כילד בגיל 13 כתב את מרבית חוברות התשבצים בארץ, בעילום שם "והרווחתי אז יותר ממה שאבי הרוויח במשטרה"- הוא אומר. עם גיוסו ב-65' הגיע, לגמרי במקרה, ל'ענף היסטוריה' של צה"ל ונשאר שם שנים ארוכות. בתום השירות הסדיר הוא שירת שם במילואים ולאחר מכן כאזרח עובד צה"ל, ובסך הכל עשה שם 35 שנים.
בתום שירותו הצבאי, למד משפטים. "רציתי ספרות אבל זה היה רק בלימודי בוקר ואני הייתי חייב ללמוד בערב ולהתפרנס ביום"- הוא מספר – "התיקון שלי הגיע כשבגיל 59 סיימתי תואר שני בהצטיינות בתורת הספרות הכללית, והפעם אלה היו לימודים בהנאה גדולה, בניגוד ללימודי המשפטים.
כשפרצה מלחמת יום כיפור, מצא את עצמו בבור בקריה, מקבל דיווחים מכל החזיתות, רושם ביומני המבצעים, ומעביר דיווחים מרוכזים כל 6 שעות למקבלי ההחלטות.
באותה תקופה גם היה פעיל ציבורי במפלגת הליברלים העצמאיים (ל"ע). הוא עלה על מסלול פוליטי ובבחירות לכנסת ה-9 מוקם במקום הרביעי ברשימת המפלגה, בבחירות לכנסת ה-12 מוקם שלישי ברשימת שינוי, ונכנס לכנסת השלוש עשרה בשלהי כהונתה מטעם מפלגת העבודה אך לא הספיק להצהיר אמונים לפני התפזרותה.
"זה היה היום הקשה בחיי"
במלחמת יום-הכיפורים שירת עמוס ניר בן ה-22 כקשר שריון בקרבות הבלימה שנערכו בסיני. הוא נפל בקרבות שנערכו בעיר סואץ, ב-24 באוקטובר 1973 כאשר יחידתו נתקלה בכוח קומנדו מצרי.
"במהלך המלחמה עוד תקשרנו מידי פעם. אני עבדתי אז במחלקה להיסטוריה של צה"ל, ובאכ"א בנינו שאלונים לדובב את הפצועים בבתי החולים במטרה להוציא מהם מידע על האחרים, שמהם לא שמענו ולא ידענו מה עלה בגורלם. כל ערב היינו מרכזים את המידע שנאסף ועוברים עליו. כשנותק הקשר שלי עם עמוס, עברתי שוב על כל השאלונים ומצאתי שני חיילים שהזכירו שאחי חטף כדור בראש בעיר סואץ" – משחזר ניר את הימים הקשים – "עשיתי סיור בכל בתי החולים בארץ עד ה-1 בנובמבר. עוד קיוויתי. לבסוף הבנתי. ברבנות מצאתי את התיק האישי שלו עם מעט חפצים אישיים, ומהתיק הבנתי שהוא כבר קבור בבית קברות צבאי ארעי! זה היה היום הקשה בחיי ועוד עמדה לפני משימה איומה: להודיע להורי, שורדי השואה, כשאמי אז בת 49 ואבי בן 51. אמרו לי ללכת הביתה, ושתבוא משלחת למחרת להודיע להורים. אמרתי: 'אתם נורמלים? אני יכול ללכת הביתה עכשיו? ההורים שלי יושבים בייאוש'. אמרו: 'לא, פקודות מטכ"ל'."
"נכנסתי ללשכה של הרמטכ"ל דדו, והוא הסכים שאם אני לוקח איתי שני סגני אלופים ועובר דרך הרופא המשפחתי, שאלך להודיע להורים. כשהגעתי לרופא המשפחתי וביקשתי שיצטרף אלינו, הוא אמר שהוא לא יכול לבוא כי הוא מכיר את אמא שלי וטיפל בה. זה הרגע שאיבדתי את העשתונות, נתתי לו סטירה ובעצם גררתי אותו לעבר הבית של הוריי. אמי פתחה את הדלת ואמרה: 'תגיד לי שהוא פצוע!' אמא צעקה מאד ואבא בכה וזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה"- מספר ניר – "אמי, שסירבה לקבל את עובדת מותו של בנה, הסתגרה בחדרה במשך שנה וחצי וסירבה לצאת. אבי, שכבר היה קצין במשטרת ישראל, היה חייב לחזור לעבודתו. הם היו זוג מגיל העשרה והייתה ביניהם אהבה עצומה, ועכשיו הכל פתאום התפרק. היא סגורה בחדר והוא הרבה ללכת לבית הקברות. לאחר ארבע שנים, שבמהלכן חלה בכל המחלות האפשריות, הוא מת"
"רק 'אח'"
הוא זוכר כי כשאחיו השתחרר מצה"ל הוא הציע, בשל קשריו, ל'סדר' לו משהו בצבא ועמוס ענה: 'עד מתי עוד תעזור לי'? "אחרי האסון, אמי האשימה אותי שהוא נהרג כי לא 'סידרתי' לו וזה מייסר אותי עד היום. זה משא על הנשמה שלא דיברתי עליו".
כשנולדה הבת הבכורה נועה, בדיוק שנה לאחר פרוץ המלחמה, קיוו צביקה ורעייתו דליה שהאווירה בבית תשתנה קצת. הם גרו ממש בסמוך לאם וחשבו שעכשיו הנכדה תשמח אותה – אך זה לא קרה. ב-'77 נולדה הבת השנייה נעמה, וב-'83 נולדה עתליה.
"בלי אשתי לא הייתי עומד בכל הדבר הנורא הזה. אח שכול מוצא עצמו מטפל בהורים בעוד הוא עצמו לא נחשב בעצם, הוא 'רק' אח, וזה דבר נורא. אנחנו, האחים השכולים, היינו שקופים"- הוא אומר – "אמי לא הניחה לאיש להיכנס אליה. רק אשתי הייתה היחידה שיכלה להיכנס לביתה ולשוחח איתה".
"אופי הרפתקני או אתגרי"
בשנת 1984, התמנה למנכ"ל חברה ביטחונית, תפקיד שמילא עד 93' והיה נשאר שם ברצון, אלמלא שכנע אותו יצחק רבין לרוץ לרשות עיריית רמת גן. הוא עצמו היה אז במקום ה-46 ברשימת העבודה. ניר נענה, התפטר מהמנכ"לות, רץ מול צבי בר והפסיד. "כנראה שיש לי אופי הרפתקני או אתגרי"- הוא צוחק – "לאחר הבחירות פתחתי ברמת גן משרד קטן אבל שלי, שבהדרגה נותב לתחום הנדל"ן וגדל מאד. חשבתי אז שאני מכין בסיס לבנותי אבל הן הלכו בדרך שלהן. הגדולה כיום רשמת בבית המשפט בתל אביב והשנייה בפרקליטות, בכיוון הפלילי. במקביל הייתי חבר במועצת העיר רמת גן קרוב ל-30 שנה. לפני פרישתי ב-2013 הספקתי לייסד את 'פרס רמת גן לספרות' ויזמתי גם את פרוייקט שירי משוררים במסלולי הליכה בעיר".
ספרו הראשון, 'היד שהוציאה אותי להורג', יצא ב-2012. שנה לאחר מכן יצא רומן שני וכעבור שלוש שנים – רומן שלישי. הוא מודה שכתיבת פרוזה קלה לו יותר מכתיבת שירה וספר שיריו הראשון יצא ב-2017 ושנתיים אחריו ספר שירה נוסף.
"אחרי שני הרומנים הראשונים פנו אלי בבקשה להצטרף לאגודת הסופרים – גוף שכלל לא ידעתי על קיומו. וכך, החל מחודש דצמבר 2015 אני מכהן כיו"ר אגודת הסופרות והסופרים העברים במדינת ישראל. במהלך השנים, עשיתי עבודה קשה ומאומצת, ובעיקר עם חשיבה עסקית וכך גם הצלחתי לגרום לכך שמכון 'גנזים' יקבל מעמד של 'מרכז מורשת' ודרך הספרייה הלאומית אנחנו מקבלים תקציב. זו כבר הקדנציה השלישית שלי, כשבמקביל אני גם משמש בעצם כ'המנהל האמנותי' של המקום ודואג למפגשי ואירועי תרבות במקום הזה, שחזר לחיים אחרי הרבה שנות שיתוק".
בשעות הפנאי שלו מבלה צביקה בהנאה גדולה עם נכדיו שהוא מחשיב אותם לחברים טובים שלו. יחד הולכים לאופרה, מטיילים או פותרים תשבצים.
אם גם אתם שמעתם את הכתב והפרשן הפוליטי ספי עובדיה מספר חוויות מגבעתיים בתוכנית הבוקר שלו בגלי צה"ל, או צפיתם בליאור קינן, הכתבת והמגישה מדווחת מהשטח וזיהיתם את הרחוב שלכם ברקע במהדורה של חדשות 13, זה לא במקרה. הזוג הנשוי מתגורר ממש כאן בגבעתיים
עו”ד דניאל פולנסקי שקל מתגוררת בגבעתיים, ● ב-1991 הוריה העמיסו את רכושם על הלאדה המשפחתית ויצאו למסע מקייב עד ישראל ● עכשיו היא טסה עם משלחת של ה’ג’וינט’ לעזור לפליטים אוקראינים
שי אינס מפיק ויוצר, בעל חברת ההפקות ‘ארצה’ בשותפות עם דפנה פרנר עומד מאחורי ההפקות, הסדרות והסרטים הכי מוכרים ● ‘מלכת היופי של ירושלים’ שנמכר לחברת ‘נטפליקס’ עלה השבוע לשידור
לפי נתונים מהתאחדות הקבלנים בוני הארץ, למעלה מ 60%- מהדירות במדינת ישראל, כ- 3 מיליון אזרחים- אין מרחב-מוגן-דירתי
"אישה רוצה וצריכה להיראות טוב בכל גיל!" כיצד הפכה אריאלה אמרוסי מרמת גן, בעלת קליניקה לטיפולי אסתטיקה ויופי לגורו של 'ביוטי' וכיצד הפך ליין מוצרי הטיפוח שלה למותג משגשג ומצליח בעזרת שיטת ה'טריפל A' שפיתחה
"אחיזת הכביש המופתית שלה משכנעת אותך להעז יותר ממה שאתה רגיל […] נהג מיומן ומרוכז ישאב אל קרבו ברגעים אלו ממש אדי ניקוטין מזוקקים, ויחוש איך אי שם בתחתית הגב שלו בועט כל עדר הסוסים המופלא הזה אל האינסוף ומעבר לו"
אתם מכירים אותה כנסיכה אלזה בסרט המצויר של אולפני וולט דיסני “לשבור את הקרח” (Frozen) בחיים האמיתיים מונה מור (40) היא זמרת, שחקנית תיאטרון ומדבבת של עשרות סדרות וסרטים
ברוכים הבאים לחייה של תמי מילר (60) מומחית לפסיכולוגיה חיובית שחוותה על בשרה כמעט כל דיאטה שאי פעם יצאה ועדיין לא הגיעה למשקל הרצוי
"זוגיות, אהבה, זה המפתח האמיתי לאושר…"
ד”ר יעל דורון – הפסיכולוגית של ‘חתונמי’ שמאמינה בכל ליבה בזוגיות
ראיון "אני עוזר לאנשים להפוך עסקאות מורכבות לנעימות, פשוטות ומשתלמות" הבשורה המהפכנית בתחום הנדל"ן של אדם גורל ד"ר נגה רוזנפרב צילום: נטלי רוז שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email
במהלך הדיון, דרשנו מהיזם: שישיב לדיירים ששילמו את הסכום עבור הוצאות המשפטיות ששילמו עבור תמורות שהדיירים מעולם לא קיבלו
"ליזם תהיה תקופה של שנתיים להחתים את היתר ותו לא. גם אם בהסכם כתוב שאפשר להגיע לרוב תוך 3 או 4 שנים, הסעיף בהסכם אינו קביל כי החוק הוא מעל ההסכם והוא לטובת הדיירים"
המלחמה גרמה לטרגדיה גדולה וקולקטיבית.
הרבה משפחות עם ילדים בחרו לטוס לכל מיני יעדים בחו"ל בשביל לשנות אווירה, ואיך כל זה מתחבר לדירת נופש?
האם בשנה הקרובה שוק הנדל"ן יתאושש ויחזור להיות פנינת ההשקעות?
לפי נתונים מהתאחדות הקבלנים בוני הארץ, למעלה מ 60%- מהדירות במדינת ישראל, כ- 3 מיליון אזרחים- אין מרחב-מוגן-דירתי
לפי נתונים מהתאחדות הקבלנים בוני הארץ, למעלה מ 60%- מהדירות במדינת ישראל, כ- 3 מיליון אזרחים- אין מרחב-מוגן-דירתי
בתקופה של ריביות גבוהות, פילוג ויוקר מחיה שעולה מידי יום, מצבם הכלכלי של היזמים, מעורר את חששם של דיירים שאמורים לחתום על הסכם מולם
תוכנית המתאר 2040 של גבעתיים והשפעתה לאחרונה אושרה תוכנית האב המתווה את מדיניות התכנון ארוכת הטווח של גבעתיים – האם ואיך ההחלטה נוגעת בכל אחד מאיתנו אדם גורל שתפו פורסם: 25/08/2023 אילוצרציה להמחשה של שכונת
המלחמה גרמה לטרגדיה גדולה וקולקטיבית.
הרבה משפחות עם ילדים בחרו לטוס לכל מיני יעדים בחו"ל בשביל לשנות אווירה, ואיך כל זה מתחבר לדירת נופש?
לפי נתונים מהתאחדות הקבלנים בוני הארץ, למעלה מ 60%- מהדירות במדינת ישראל, כ- 3 מיליון אזרחים- אין מרחב-מוגן-דירתי
לפי נתונים מהתאחדות הקבלנים בוני הארץ, למעלה מ 60%- מהדירות במדינת ישראל, כ- 3 מיליון אזרחים- אין מרחב-מוגן-דירתי
לאחר הרבה שנים, והרבה עיכובים, יצאה לדרך הרכבת הקלה הראשונה, הקו האדום
"יזמים המציעים להוביל את בעלי הדירות, כאשר אותם בעלים אינם עדיין מיוצגים, עלולים לנצל את כוחן על בעלי הדירות ולהשאיר קצוות פתוחים בהסכם, המאפשרים להם לספח אליהן אחוזים רבים מהתמורה שיכולה הייתה להגיע לבעלי הדירות"
תוכנית המתאר 2040 של גבעתיים והשפעתה לאחרונה אושרה תוכנית האב המתווה את מדיניות התכנון ארוכת הטווח של גבעתיים – האם ואיך ההחלטה נוגעת בכל אחד מאיתנו אדם גורל שתפו פורסם: 25/08/2023 אילוצרציה להמחשה של שכונת
האם בשנה הקרובה שוק הנדל"ן יתאושש ויחזור להיות פנינת ההשקעות?
בתקופה של ריביות גבוהות, פילוג ויוקר מחיה שעולה מידי יום, מצבם הכלכלי של היזמים, מעורר את חששם של דיירים שאמורים לחתום על הסכם מולם
"כל אחד מכם בוודאי זוכר את הספרנית המיתולוגית בספרייה אליה השתייך בילדותו. אצלי זו הייתה הגב' מירה רובין, שהייתה הספרנית בספריה העירונית, בית עמנואל בר"ג. חדר העיון בספריה העירונית היה הממלכה שלה ונשלט על ידה"
במהלך הדיון, דרשנו מהיזם: שישיב לדיירים ששילמו את הסכום עבור הוצאות המשפטיות ששילמו עבור תמורות שהדיירים מעולם לא קיבלו
כאשר מצרפים לכינוי כלשהו את המילה קטן, ברור לכל שיש גם כינוי עם המילה גדול. 'סולימאן הקטן' זהו חופני כהן ז"ל ואביו שלמה כהן ז"ל הוא 'סולימאן הגדול
"ליזם תהיה תקופה של שנתיים להחתים את היתר ותו לא. גם אם בהסכם כתוב שאפשר להגיע לרוב תוך 3 או 4 שנים, הסעיף בהסכם אינו קביל כי החוק הוא מעל ההסכם והוא לטובת הדיירים"
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
