מי נתן לך רישיון?

ברווז חכם מאוד אמר פעם "Hey, what's the big idea?" וזו בדיוק השאלה שנושפת בעורפנו לאורך כל הצפייה המבלבלת ב-"הצד האפל של פלורידה". מה הרעיון הגדול? האם סיפור אופטימי על אהבה? האם חווית אקשן חסר מעצורים? או האם זו בכלל עלילת מסע להתעשרות מהירה עם איזשהו מוסר השכל לצידה? לא ברור על מה הסדרה ולא ברור מדוע כדאי בכלל לצפות בה עד הסוף. הדבר היחיד שעקבי בה זו האכזבה המתמדת.

מהומה רבה על לא דבר

מייק ולנטיין הוא שוטר לשעבר ומהמר לשעבר. שילוב קטלני שהוביל אותו לעבוד עבור סוכן ההימורים שלו- מוס ינקוב המאפיונר. למוס יש חברה מהז'ורנל ושמה דלי- פצצה בלונדינית שמתלבשת, מתאפרת, מדברת ומתנהגת בהתאם לכל סטריאוטיפ של נשואה למאפיה. יש לה בעיית גישה קשה והיא אף פעם לא מרוצה מהחבר הגנגסטר שלה. נקודת המפנה הראשונה (והבכלל לא מפתיעה) היא שיום אחד דלי מחליטה לעזוב את מוס ולברוח לפלורידה שהיא במקרה עיר הולדתו של ולנטיין. השוטר המהמר נשלח בעקבותיה על מנת לקיים את מצוות השבת אבידה, ותוך כדיי כך מתגלגל אל תוך מסע חיפוש אחר אוצר פיראטי אבוד.

הסדרה מתיימרת לבדר אותנו עם דמויות לכאורה צבעוניות- אבא של ולנטיין הוא שוטר לשעבר ופושע עכשווי עם נקודת מבט על החיים של פליליסט מדופלם, מוס הביג בוס מתגלה כמאפיונר צעצוע רגיש ולא מאיים, ודלי היא יפה. סליחה, מאוד יפה. אין שום ייחוד או השקעה בדמויות עמוקות או אפילו התחשבות בסיסית באינטליגנציה של הצופה. כאשר זה נוח לעלילה כל היקום מפחד מהמאפיונר מוס, הוא אלים ובלתי צפוי, אבל בפעמים אחרות אף אחד לא שם עליו קצוץ. זה לא עובד ככה. אם רוצים להציג צדדים שונים בדמות, יש לעשות זאת באלגנטיות ולא בגסות עם הבדלים תהומיים באופן שבו שאר הדמויות מגיבות אליה.

מייק ולנטיין- הדמות הראשית. לא הייתי נותנת לו להיות דמות משנית. מייק מצטייר כאדם רגיל מדי, מאוזן מדי ובלי בעיות יותר מדי. הדמות שלו לא מצליחה להחזיק את העניין שלנו למשך יותר מחמש דקות ברצף, והיא בטח לא יכולה לשאת סדרה שלמה על כתפיו השמוטות. למייק יש בערך שתי הבעות פנים לאורך כל הסדרה, והוא לא אומר או עושה שום דבר מפתיע. מדובר בדמות מבוזבזת שלא מסוגלת לרגש או אפילו להתרגש. אין יותר מוריד מדמות ראשית וחלבית שלא סובלת מספיק. התוצאה היא שאנחנו סובלים.

מעבר לכך, העלילה משגרת למסך עוד ועוד דמויות לכאורה ביזאריות, אבל שאפילו לא ראויות לאזכור, מפני שהעלילה מתקדמת גם בלעדיהן. היוצרים ניסו להוסיף מורכבות אבל זה פשוט הופך את כל העסק לקרקס לא קשור ומוזר. יש לנו יותר מדי דמויות לא נחוצות, ועל כך אמרו חכמנו- כל המוסיף גורע.

סדרה בטעם פריכית

במישור העלילה והתמה מדובר בסדרה לא ייחודית או מסקרנת. "הצד האפל של פלורידה" כל כך רוצה להיות כיפית אבל היא כל כך לא. היא מרגישה תפלה בפה, בלי טעם וריח משלה. התסריט נטול נקודות שיא של ממש, עם קליימקסים לא מאתגרים שרואים מקילומטרים. היא כאילו מנסה להצחיק אותנו, אבל בסופו של דבר פשוט עושה צחוק מעצמה.

עבודת העריכה גם כן נכנסת לקטגוריה של "לא ברור". אני מניחה שהעורך ניסה להשאיר טביעת אצבע ייחודית משלו עם כל מיני פלאשבקים מעיקים לעבר הרחוק והקרוב, אבל הבעיה היא שהם לא מקדמים כלל את העלילה או מעמיקים את ההיכרות שלנו עם הדמויות. פלאשבק זה כלי מסוכן וצריך לדעת להשתמש בו לפני שמנופפים בו.

לא פוגעת

לסיכום, "הצד האפל של פלורידה" מנסה לירות לכל הכיוונים- קומדיה, דרמה, אקשן… אבל לא פוגעת בכלום. חסרת פואנטה ואמורפית, היא מסתובבת סביב הזנב של עצמה. לא מתקדמת או מתפתחת- לא בדמויות ולא בעלילה. השחקנים הראשיים לא מספיק טובים. הם שקופים במשחק שלהם וקיצוניים באישיות שלהם בלי טיפת מקוריות, והתחושה הכללית היא שהסדרה מונחת על כתפיים לא בשלות. איך היא עברה טסט, אין לי מושג.