מסחטת דמעות אאוט. אותנטיות דייקנית אין

“ילדה בשלג” היא התעלומה סביב אמאיה- ילדה בת 6 שנעלמה בזמן תהלוכת חג המולד במאלגה. למרות הנושא הקשה, לשמחתי הסדרה הספרדית לא בורחת למחוזות הטלנובליים של מחזות קורעי לב וקורעי טישו, אלא דווקא מתרכזת במסתורין סביב ההיעלמות, וזה סוד הקסם שלה.

יושב עלינו בול
כשמודדים נעל חדשה לפעמים זה גם מרגיש ככה- חדש. כזה שצריך להתרגל אליו. ולפעמים זה מרגיש כאילו כבר מההתחלה היא יושבת עלינו בול, בלי שום מאמץ או תקופת הסתגלות. וככה תרגישו מהרגע הראשון של הצפייה ב”ילדה בשלג”. הרחובות בספרד מרגישים מוכרים ולא זרים מאיזו מדינת נכר, הקצב בסצנות מדויק ולא כזה שמאיץ וגורם לנו להרגיש שאנחנו משחקים "תופסת" עם העלילה, והדמויות נראות ממש כמונו. התחושה היא שאם נסתכל החוצה מהחלון נוכל לראות את התרחשות העלילה, בקלות.
אמנם הנושא רחוק מלהיות קל, אבל בקלות תמצאו את עצמכם פתאום באמצע הסדרה, וזה הסימן הכי טוב לכך שמישהו עשה לנו כאן טלוויזיה טובה.

לאן נעלמו כל הקאובויים?
הסדרה הספרדית מצליבה בהצלחה רבה בין שלושה עולמות- המשפחה, עיתונאית חוקרת, והמשטרה. כולם נחושים למצוא את אמאיה, אבל כולם נחשפים בשיא אנושיותם.

בעולם האמיתי אין גיבורי-על. אין אפילו גיבורי-תת. ההורים, העיתונאים, הבלשים במשטרה, כולם רק אנשים. ההורים של אמאיה מתמודדים עם האובדן בדרך הכי לא הרואית, אבל גם בדרך הכי לא טלנובלית. הם מתמודדים כמו שחלילה מישהו מאיתנו היה מתנהג לו אסון כזה פקד אותו. וכך אנו מרגישים- כאילו שיקפו אותנו, ולא כאילו מנסים לחלץ מאיתנו דמעות.

הסדרה בולטת דווקא בזכות פשטותה. אנחנו לא מוצאים את עצמנו מעריצים אף דמות, וזה לא דבר רע. הרי דווקא באותנטיות הכול כך מדויקת הזו, טמון הכוח. היא זו שמפיחה חיים בדמויות פיקטיביות, והיא זו שתגרום לכם לבטל את התוכניות שלכם להערב, בשביל חתיכת בינג' קלאסי וטוב.

למה להרוס, למה?
היוצרים השכילו שלא להאכיל אותנו בכפית. להיפך, אנחנו רעבים לכל פיסת מידע שמושלכת לאוויר בדיאלוגים כדרך אגב. הסצנות מתובלות בקפיצות בזמן שמוסיפות ממד נוסף של מסתורין ודורשות מאיתנו קשב, וזה בעצם מה שאנחנו אוהבים- להרכיב את חלקי הפאזל בעצמנו, לפצח את התעלומות לבד, בלי רמזים עבים מדי או סנסציות שקופות. והכי חשוב- בלי להרגיש שכבר ראינו את הסדרה במקום אחר ובזמן אחר.

אם כן, ”ילדה בשלג” מצליחה בכישרון רב להתחמק מקלישאות רבות, אך אליה וקוץ בה. לצערי דווקא על המוקש הקלישאתי הגדול מכולם, היא דורכת. הוא מתפוצץ עלינו לקראת סוף הסדרה מה שדי מקלקל (לפחות עבורי) את שני הפרקים האחרונים. זה חבל, אבל לא כל כך נורא.

תגידי, את אמיתית?
לסיכום, “ילדה בשלג” לא כאן כדיי לגרום לכם לבכות. היא גם לא כאן כדיי שתרחמו, תכאבו או אפילו תפחדו. למרות הנושא הכאוב ביותר שאפשר לדמיין- חטיפתה של ילדה קטנה, היא פשוט תעלומה בנויה היטב שמרגישה אמיתית. שווה את ההשקעה, רוצו לצפות.