כשסדרה עושה חרקירי

"החשודים" הבריטית סובבת סביב דני פרייטר- בלש וותיק שזה עתה גילה את גופת ביתו בחדר המתים. לפי כל הסימנים הפתולוגיים מדובר בהתאבדות, אך פרייטר נואש להוכיח שביתו לא התאבדה אלא נרצחה. בשמונה פרקים קצרים, פרייטר שמגולם ע"י ג'יימס נסביט האגדי, מתלבש על חשוד אחר חשוד, עד שלבסוף מתגלה האמת. הבריטים נותנים אמנם פתיחה חזקה מאוד לסדרה, אבל לא מצליחים לשמר את המומנטום מעבר לשני הפרקים הראשונים. המתח מתמוסס די מהר, ויחד איתו העניין שלנו בדמויות.

חוזר חלילה

כל פרק בסדרה נושא את שם החשוד, ובו פרייטר חוקר בחוכמה את אותו חשוד או חשודה. בעוד שההתקדמות היא לכאורה ליניארית מפני שכל נחקר מוביל לזה שאחריו, לצערי הסצנות עצמן לא מצליחות להתגבר על יצר הרע- החזרתיות.

סדרות מאבדות הרבה נקודות כאשר אנחנו מסוגלים לצפות מראש את כל המהלכים של הגיבור, וב"החשודים" זה לא כל כך קשה, מפני שפשוט ראינו את הגיבור עושה את אותו הדבר כבר כמה פעמים בפרקים הקודמים… בכל פרק מחדש אנחנו נאלצים לצפות באותה שיטת חקירה, עם אותם פידבקים מהנחקרים. אנו לא זוכים לחידושים של ממש, מה שדי הורס את תחושת המסתורין. הסדרות הבריטיות בדרך כלל מגיעות עם תועפות של מקוריות ומצוינות, אבל הפעם משהו השתבש. במקום שכל פרק יעמוד בפני עצמו או יביא ערך מוסף משלו, קיבלנו שבלונה די משעממת.

נאומים זה לא נעים

העלילה ב"החשודים" בנויה על חקירות מתמשכות, ולכן מה שתופס את רוב הזמן שלנו הם דיאלוגים, ולצערי הדיאלוגים בסדרה בקושי מגרדים את הרף הנמוך במדד האמינות שלי. אנחנו מקבלים לפנים טונות של אינפו דאמפ- פרטי מידע שנטמנו בשיח רק בשבילנו הצופים, ולא משום שהדמויות היו באמת אומרות אותם לו היו אנשים אמיתיים. מידע אמור להשתחל באופן אורגני בדיאלוגים, ופה זה מרגיש מאולץ. בנוסף, אנחנו נאלצים לספוג גם הרבה נאומים ומשנות סדורות מכל דמות, ואין מה לעשות, נאומים בסדרת מתח פשוט הורגים את המתח.

אציין שהכותבים כן דחפו כל מיני פעולות לתוך הדיאלוגים כדיי "לשבור" אותם, כדיי שהם לא ישעממו אותנו, אבל זה כל כך שקוף שזה רק עוד יותר פוגע באמינות. גם עם הפעולות -האלימות ברובן- ההרגשה היא של עלילות שטוחות, ולא תחושה שהעלו פה את הסיכונים. סצנות של חקירות זה אומר להתמודד עם הרבה אינפורמציה, ואם לא עושים זאת באופן מופתי הן הופכות מהר מאוד למאוסות.

בעיות בפיתוח

הדמות של נסביט היא מעניינת, אבל לא יותר מדי, ואנחנו נותרים עם ההרגשה שאפשר היה יותר. בהמשך לכל עניין החזרתיות, בכל פרק מטיחים בנו את אותם שני דברים: פרייטר הוא חוקר טוב ואבא רע. נדמה שאלו שני הדברים היחידים שאנחנו צריכים לדעת עליו, אבל זה לא מספיק כדיי שיהיה לנו חיבור רגשי לגיבור הראשי. הוא נראה גלמוד, עייף מהחיים ודיכאוני, אך עם זאת פיקח וחדור מטרה, וחבל שלא המשיכו והוסיפו לו רבדים נוספים.

גם דמויות המשנה סביב פרייטר לוקות בחסר, בלשון המעטה. הן בכלל לא מפותחות, ומאוד מאוד שטחיות. גם עבורן התקמצנו על תכונה אחת או שתיים, ואין מספיק פיתוח או בנייה של העולם מסביבן. כבר ראיתי תפאורות שהיה להן יותר עומק מאשר דמויות המשנה בסדרה הזו.

ככה ככה

לסיכום, "החשודים" זו סדרה מסקרנת אך לא סוחפת. עולה ממנה ניחוח חריף של החמצה ושל של פוטנציאל לא ממומש. זו סדרה שהייתה אמורה להשאיר אותנו עם פה פעור על כל תגלית חדשה, ואכן אנחנו כל הזמן מחכים שיקרה משהו מפתיע באמת, אבל לצערנו זה לא קורה. לו כל פרק היה שונה בתכלית מקודמו, היה לנו פה מאסטר-פיס, אבל הפרקים השבלוניים משעממים וממאיסים. נסביט מצוין כהרגלו, אבל אפילו האיכויות שלו לא יכולות להציל את הסדרה מתהומות הבינוניות. החזרתיות שבה היא בבחינת התאבדות.